יצאתי בשאלה ואמא שלי מאוד שמרנית וישבור אותה אם תהיה לי בת זוג גויה, מה לעשות?

היי חברים
אני רווק בן 34 וגר בחו"ל.מגיע מבית דתי.יצאתי בשאלה לחלוטין באיזור גיל הצבא ומאז אני די אדיש לדת וחי איך שאני רוצה.
אני מעוניין בקשר רציני וממש לא אכפת לי אם היא תהיה יהודייה או לא העיקר האהבה,הערכים המשותפים והתכניות לעתיד.

תהליך היציאה בשאלה שלי לא היה קל נפשית.אמא שלי היא אישה דתייה מהדור הישן,חינוך נוקשה, ברמה שבשבתות היא קוראת תהלים והולכת לבית הכנסת.
כשהתחלתי לצאת בשאלה ולחלל שבת למשל,ואני מדבר אתכם על סביבות גיל 14-15, זה הכה בה. ברמה שכששמעתי מוזיקה בשבת באזניות והיא נכנסה לחדר היא התחילה לבכות.ברמה שהיא לא יכולה לראות אותי אוכל חלבי אחרי בשרי. זה הכניס אותי בזמנו להרבה רגשי אשמה על מי שאני ועל הבחירות שלי, כי אני גורם צער למישהו אחר.
היא השאירה לי הרבה צלקות על חוסר הקבלה הזה,על הניסיונות לכפות עליי בגיל צעיר יותר להיות דתי ולהיות אולי כמו בני הדודים שלי ש"הלכו בתלם"
אפשר להגיד שמאז שעברתי לחו"ל היחסים שלי עם אמי הם של שלום קר. גם מקודם הם לא היו משהו. אני נוטר לה טינה על היחס שלה כלפיי וכלפי הבחירות שלי. אפשר לומר שהיא מאוד מאוכזבת מזה שעזבתי את הדת.

הייתה לי כאן חברה גויה במשך כמעט שנה,וזה ממש לא מצא חן בעיני אמא שלי.מבחינתה זה דבר שלא בא בחשבון בכלל בכלל בכלל. לא קו אדום,קו שחור עבה. היא רצתה לבוא לפה לבקר אותי בשנה שעברה כשהייתה לי החברה הזאת, ואמרתי לה בנימוס שזה לא מתאים כי היא אפילו לא תרצה לפגוש אותה ואין לי על מה לדבר איתה. אנחנו בכלל לא באותו ראש ואין לנו שפה משותפת.

היא עדיין לא מבינה שיהודייה או גויה,זה לא אכפת לי. מה שמרגיז אותי שהאושר שלי בכלל לא מעניין אותה, אלא השאלה האם בת הזוג יהודייה או לא. כשנפרדתי בדמעות מהאקסית שלי וסיפרתי לה, הדבר היחיד שהיא אמרה זה 'ברוך השם'.

שאר בני המשפחה שלי הם בגישה של 'תעשה מה שטוב לך' וממש לא הביעו שום מורת רוח מהעניין שיצאתי עם גויה

הסביבה שאני חי ועובד בה לא יהודית בכלל וקשה עד בלתי אפשרי למצוא יהודייה. אישית אני מעדיף יהודייה אבל זה בכלל לא דיל בייקר.

כרגע אין משהו על הפרק, אבל אם תהיה לי חברה גויה(וזה די סביר שיקרה)וזה יתקדם למשהו רציני, יש לי מצפון על מה זה יעשה לאמא שלי. זה יצער אותה מאוד ואני לא יודע אם אוכל לחיות עם זה.

מצד אחד אני ממש לא חי חיים של אנשים אחרים ולא משנה לי מה הם חושבים על הבחירות שלי. זה שהיא חושבת שלאלוהים אכפת עם מי אני מתחתן לא מחייב אותי בכלל.לא מצאתי סיבה מספיק טובה עד היום להתחתן דווקא עם יהודייה.

מצד שני כמו שאמרתי זה מפחיד אותי, שאם זה יקרה, אני שוב אכנס ללופ של רגשות אשמה וחרדות על איך אמא שלי תגיב על זה.
יש מצב שזה ממש ישבור אותה.

אני רוצה לשאול את הזוגות המעורבים שכאן,במיוחד כאלה שבאים מרקע דתי,איך התמודדתם עם התגובות של המשפחה? איך הרגשתם מולם והאם חוויתם רגשות אשם על הצער שאתם גורמים לאחרים בבחירות האישיות שלכם?
אני די מרגיש שאם וכאשר זה יקרה, אני אלך עם האהבה שלי ,אבל זה לא יעבור חלק וישליך על היחסים שלי עם אמא שלי ומשם לשאר המשפחה.

אני לא מחפש פה אישור לבחירות שלי אלא זוויות אחרות למחשבה.

מה דעתכם? אשמח לעצות מועילות