מתי אני אדע להבדיל בין משחק לבין אהבה אמיתית?

היי
לאורך התיכון היו לי שני מקרי התאהבות, אחד שפשוט התייאשתי ממנו אחרי 3 שנים של לנסות להוכיח את האהבה העצומה שלי ובכל פעם מחדש להתאכזב בכך שהוא התאהב בכל אחת שהיא לא אני פחות או יותר על אף שהייתי מוכנה וגם עשיתי בשבילו הכל, והשנייה יותר כדי "לפצות" ו "לחפות" על המקום הזה שחסר לי של תחושת התאהבות עילאית והגעגוע ללהרגיש נאהבת, (או כך לפחות חשבתי שהרגשתי עד שהבנתי שזה לא הדדי...).

בשני המקרים, יצא שפרשתי רמזים לא נכון בסופו של יום, וזה קשה לי כבר כי אני לא מאמינה שאי פעם אדע להבדיל. אתחיל דווקא במקרה השני כי הוא פשוט יותר, שם הבן אדם יזם הרבה פגישות איתי עם הכלבים שלנו, היה סופר נחמד ומחויך לידי, תמיד התיישב לידי, תמיד בא לתת לי חיבוק, אובר נחמד לחלוטין, אבל באותה הזדמנות מסנן אותי, לא כותב לי, לא יוזם מפגשים מעבר... אז אפילו שחשבתי שמצאתי חן בעיניו, נראה לי שפרשתי לא נכון.
ובמקרה הראשון, כבר חשבתי שהוא אהבת חיי ושמצאתי את האחד כי זה הרגיש לי ככה. היתה לי תחושת בטן עמוקה, היה לנו חיבור מטורף מהרגע הראשון וכימיה סוחפת, כמויות מטורפות של אהבה (כןלל אמירות אהבה מהצד שלו) גם במישור הפיזי (כלומר לא משהו מיני, אבל לגמרי רגעים שהייתי מגדירה אינטימים כמו חיבוקים מאוד ארוכים, הוא הרים אותי על הידיים שלו מספר רב של פעמים, במפגשים בבתים של חברים תמיד בא להתיישב/לשכב לידי ומאוד צמוד אליי, נגע בפנים שלי, בידיים שלי - או בישיבה או שהחזיק את שתיהן, החזיק את הצוואר שלי בשתי ידיים, תמיד מצא הזדמנויות לגעת "בטעות" בחלק העליון של הרגליים שלי או אפילו לשהות שם לכמה זמן וכו' וכו') והמבטים שלנו תמיד הצטלבו ונהינו שנינו ישר מחויכים ומסמיקים. תפסתי אותו בוהה בי המון פעמים ולא מסיט את המבט... וכו'. הכל היה נראה מושלם והייתי בטוחה שזה הדדי ושזה זה, לא רציתי מישהו אחר בשלב הזה, רציתי רק אותו לעד וחלק קטן בי עדיין חש ככה עד היום אני לא אשקר, רציתי שידע תמיד עד כמה אני אוהבת אותו. כמובן שהבנתי שזה לא הדדי ולקח זמן אבל היום אני כבר מעט יותר שלמה עם העובדה שזה לא יקרה ולא יתממש לעולם על אף שלא לחלוטין. אבל זה מחזיר אותי לשאלה

איך כן? איך כן לדעת? אני אי פעם באמת אדע? ואני יודעת שאני צעירונת בשביל מי שיקרא מהצד, אבל עדיין עולה בי השאלה איך אפשר באמת לדעת? כי אני כבר לא סומכת על התחושת בטן שלי והמחשבות שלי כי עובדה שזה לא מתכתב עם המציאות... והעניין הוא שלא ארצה בעתיד להרחיק ממני או למנוע משהו שאולי כן הדדי וכן אמיתי רק מפני שחוויתי חוויות של לחשוב דבר אחד ולהתמודד אל מול דבר אחר לחלוטין רחוק ממה שחשבתי והרגשתי.
אז למישהו יש עצות? איך לדעת מתי זה כן?
צודה אסק פיפל מעריכה אתכם :))