קשה לי לשים שם את הגבול ולא לברוח כשהפגיעה היא מכוונת וחזקה, איך לפתח חמלה כזאת?

היי, קצת לפרוק אבל יותר מזה, להתייעץ.
נאה, משכילה, אוהבת אנשים ובעיקר כנה ויודעת מהר מול מי ומה לפניי. יודעת שנראית ברושם ראשוני חיצונית קצת לא רצינית אבל עם הזמן כשמכירים אותי אני רצינית כמו התקף לב.
הנקודה בעיקר היא מלחמות פנימיות בי שאף אחד לא שם לב כי אני בנויה מניגודים רבים ואין בי הרבה תחומי אפור אלא יותר שחור או לבן -בעיקר ברגשות. או שאני אוהבת אותך או שאני נטולת רגש אליך. לא מבזבזת את הזמן שלי ברגשות שליליים אבל יודעת לשמור על עצמי.
אני אדם מאוד זוגי אבל מפחדת מהרגע שאמצא את עצמי מול גבר שאהיה מאוהבת בו כל כך חזק וברגעי שיא הקשר יפגע בי. לא אי הבנה, לא שקר אלא פגיעה רצינית.
אני מפחדת כי ברגע שאדע, אהפוך לאבן מולו, אתנתק מיד רגשית, אשכח אותו ובבת אחת ייעלם הרגש. לא אסתובב אחורה והאדם הזה לא בחיי יותר.
הקיצוניות הזאת שבי מאוד מפריעה לי כי עם הזמן אני מבינה שתמיד אפשר ונכון לפתח כישורים אישיים נוספים והייתי רוצה יותר גמישות אבל אני מגלה שזה אופי בסיסי מולד.
למרות שתמיד הייתי מחוזרת לא היו לי יותר מדי בני זוג בחיי מבחירה בגלל התכונה המעצבנת הזאת בי. כשכבר החלטתי על בן זוג רציני, הרגשתי שאני צריכה להשקיע בו ורק בו עד הסוף ולהתעלם מהתכונה הזאת ואז נחלשתי, איבדתי קצת מעצמי וכשהחלטתי שזהו ונפרדתי, חזרתי לעצמי.
את האהבה הראשונה שלי שכחתי שקיים עלי אדמות (אחותי צחקה בהקשר שלו ממש במקרה לפני כמה זמן ואני בכלל שכחתי שהיה קיים אדם כזה בחיי), את הגבר האחרון שפגע בי (קשר מאוד רציני) ונפרדתי ממנו אני בכלל לא מרגישה שהיינו ביחד אי פעם.
כמו שאמרתי, אני מאוד זוגית ואוהבת ברמות בלתי נתפסות אבל כשנפגעת אנושות - זהו.
לא נכנסת למלחמות על גבר או מול גבר על עקרונות, אני פשוט לא שם.
ולכן אולי חשוב לי למצוא את האדם הזה שמעבר למשיכה (שחשובה לי) יהיה לו עמוד שידרה מאוד מאוד חזק, שיידע בבגרות לדבר על הדברים ולא להכנס להתחשבנויות מולי ואני חושבת שבנקודה הזאת אני מצפה ליותר מדי.
כולם נופלים, גם אני, כולם טועים ויטעו אבל לי יהיה קשה לשים שם את הגבול ולא לברוח כשהפגיעה היא מכוונת וחזקה.
אני יכולה לפתח את החמלה הזאת? זאת תכונה שהייתם יכולים לחיות איתה בבן/בת זוג? אני אדם קשה?