הגמגום הוריד לי את הביטחון העצמי ומפחד לעשות כל דבר שקשור לדיבור, מה לעשות?

היי לכולם , רציתי לשתף אותכם במשהו .
אני תלמיד בכיתה י ,נמצא בכיתת מצוינות, נראה טוב ואפילו קיבלתי על זה לא מעט מחמאות ,ומשתדל להתייחס לכולם יפה, אבל יש אצלי משהו אחד דפוק, אני מגמגם.
זה התחיל בגיל קטן בערך חמש שש ואז הפסיק לגמרי כשעליתי לכיתה א' , ההורים שלי חשבו שזה רק משהו התפתחותי ושזה לא יחזור .
אבל כשעליתי לכיתה ז' הגמגום התחיל לחזור , לאט לאט עד שהוא כבר נהיה חלק מהחיים שלי , בהתחלה זה לא הפריע לי יותר מדי , זה היה תקיעה פה ושם , אבל אז זה החמיר והחמיר. בכיתה ח' היו תקופות שלא יכולתי להוציא מילה מהפה . זה אכל אותי מבפנים, איך ילד שיש לו כלכך הרבה דברים להציע נשאר בצד במקום להיות עם כל ה"חברה". כשעליתי לכיתה ט' קצת הפסיק לי הגמגום , ואז הוא הלך וחזר בתקופות , אני לא יודע בדיוק איך להסביר את זה , זה פשוט קרה,יכול לקרות ששבוע אחד אני מדבר נורמלי והכל טוב ושבוע אחרי אני לא מצליח להוציא מילה מהפה. זה כלכך תסכל אותי שהבנתי שאני חייב לעשות משהו , אז החלטתי ביחד עם ההורים לעשות קורס לטיפול בגמגום שנקרא "נובוטוק" יש לציין שלפני זה עשיתי טיפולים עם קלינאיות תקשורת שלא עזרו לי בכלל , הקורס היה יקר מאוד אבל הלכנו עליו כי המצב היה באמת בעייתי, אחרי שנה שהקורס נגמר לא ראיתי כמעט הבדל, זה הביא לי כלים להתגברות על הגמגום אבל לא הצלחתי להשתמש בהם . אחרי זה כבר עליתי לכיתה י' והגמגום לא הפסיק , בהתחלה הצלחתי להתמודד איתו אבל כמות התמיכה שאני מקבל מבית הספר מוגבלת מאוד , ביקשתי שלא יפנו אלי בכיתה ולא כל הזמן ישאלו מה השם שלי כי אני כל הזמן מגמגם כשאני אומר אותו, אבל המורים לא מתחשבים. כשרוב האנשים שומעים אותי מדבר חלש ועם הרבה תקיעות הם ישר חושבים שזה נובע מחוסר ביטחון, וקשה לי להסביר להם שיש לי בעיה כי אני לא מצליח לדבר .
הגיל שלי זה תקופה שכולם מדברים עם בנות והולכים למסיבות וכל זה , אני לא בן אדם של מסיבות , אבל הייתי רוצה לשפר את העניין עם הבנות , לפעמים בנות מסתכלות עליי אבל הם אף פעם לא ניגשות, כי מה שמקובל זה שהבנים עושים את הצעד הראשון , היה לי סיכוי עם כמה בנות , אבל הם מהסוג שמדבר עם 20 בנים במקביל,ולא רציתי להיות עם אחת כזאת. יש אצלי בשכבה ילדה אחת שממש שונה מכל האחרות, היא פשוט יפה בקטע ויש לה ביטחון עצמי בשמים , אבל מה , היא לא תפחד לדרוך עליך עם אתה לא מוצא חן בעיניה , אני מאמין שמבפנים יש לה אופי טוב , פשוט היא לא מראה אותו. אני מפחד לגשת אליה בהפסקות כי היא כל הזמן מוקפת בחברים. בית הספר שאני לומד בו הוא בעצם בית ספר בכפר נוער של תלמידי פנימייה ותלמידים רגילים שהולכים לבית ספר בבוקר ואז חוזרים הביתה אחרי צהרים אז אם אני אציע למישהי לצאת והיא תגיד לא כל השכבה תשמע על זה תוך שעה , בכללי אני בן אדם עם ביטחון עצמי גבוה אבל הגמגום הוריד לי אותו באופן דרסטי. אני מפחד לעשות כל דבר שקשור בדיבור. עם זה להזמין ממסעדה או לשאול שאלה את המוכר בחנות, או לדבר עם בנות . הבנות הישראלית הם רשעיות, הם לא יפחדו לדרוך עליך כי יש להם הרבה אפשרויות אחרות . הרבה פעמים כשאני מגמגם אני מרגיש שמסתכלים עלי כאילו אני נכה ולא בן אדם רגיל.

השאלה שלי אליכם היא : מה לעשות עם כל העניין של הגמגום ? איך אני יכול ליצור חברים חדשים ולדבר עם בנות ? או לעלות את הביטחון העצמי שלי ?