בדיכאון קשה ובודד מאז הפרידה והמלחמה רק מחמירה הכל, אין לי עם מי לדבר, עצות?

היי, אז לפני שלושה חודשים האקסית שלי נפרדה ממני בצורה מאוד מגעילה אחרי שנה וחצי של קשר שעברנו בו מלא וזה היה גם הקשר הראשון שלי. אהבתי אותה מאוד והאמנתי שגם היא אותי אבל כנראה שלא וזה מאוד כואב לי. אני עד היום מתגעגע לזכרונות והחוויות שעברנו ביחד וזה ממש קשה לי לראות שאני לא רוצה אותה יותר אבל אני לא מצליח להתנתק מכל הזכרונות. אני בדיכאון ממש קשה מאז ואני לא קרוב אפילו למי שהייתי לפני. היא חסמה אותי בכל מקום בלי סיבה נורמאלית אז אני גם לא יכול לדבר איתה והיא גם לא מעוניינת בזה. היה שיפור קטן במשך הזמן אבל אז התחילה המלחמה הנוראית הזו ואני כל כך סובל. אין לי עבודה ואין לי עם מי לדבר, אין לי יותר מישהי שיכולה להרים לי את המצב רוח יותר, אין לי יותר מישהי שבעינייה אני הבן אדם האהוב עליה, אין לי מישהי שיכולה לתת לי ביטחון גם במצבים קשים בחיים. אני מובטל כבר חצי שנה למרות שאני מחפש עבודה אבל זה מאוד קשה במיוחד בגלל המצב למצוא משהו מבטיח וטוב בטח באיזור הצפון שהעבודות לא אטרקטיביות. אני כל היום בבית חוץ מללכת למכון לאישה שעה וחצי, וחושב על הזיכרונות שלנו כמה שאני מנסה שלא אבל כל היום בבית אין הרבה מה לעשות חוץ מלחשוב. ניסיתי להוריד אפליקציות הכרויות אבל אני לא מקבל לייקים בכלל למרות שאני גבוה. ולא נראה רע אבל מחקתי את כל התמונות שלי בשנה וחצי האחרונות כי היא הופיעה בכל אחת מהן...
בנוסף ראיתי את הפרופיל שלה, חבר הראה לי אותו חודש אחרי הפרידה מה שעוד יותר שלח אותי לדיכאון וחוסר הבנה איך היא התגברה בכל כך קלות. התחלתי עבודה חדשה לפני חודש והיה קורס של שבוע לפני שמתחילים את העבודה אבל כל הקורס והריאיונות עבודה שהייתי בהם לא הצלחתי לחשוב פשוט הייתי בדיכאון וכל דבר הזכיר לי אותה אז עזבתי את העבודה והמצאתי להם שמצאתי משהו יותר טוב. כל החברים שלי במלחמה ואין לאן לצאת בטח לא לבד, היו לי כמה מכרים גם שמתו לצערי מה שגורם לי להרגיש שהסבל שלי הוא פשוט בדיחה לעומת כל מה שקורה במדינה, ואני פשוט מרגיש תקוע ומיואש כבר מכל המצב, אני מתגעגע כל כך להיות בזוגיות ושתמיד יש עם מי לדבר, אהבתי להרגיש שיש מישהי שבאמת אוהבת אותי. אני יודע שכולם מתים עליי בתור בן אדם כולם אומרים לי את זה ואני בן אדם טוב, אבל אף אחד לא אוהב אותי, וזה כל כך כואב ובודד. יש שיר של אושר כהן בשם "ציפרלקס", שאני ממש אוהב ומאוד מתחבר אליו, והפזמון שלו אומר: "אפשר פה בקלות להשתגע, ללכת עם החושך יד ביד, ללכת לאיבוד ואף אחד כבר לא יודע, להיות עם אנשים אבל לבד". אז ככה אני מרגיש כך כל יום כל היום. אם יש לכם עצות או מילות עידוד אני אשמח או סתם לדבר זה גם יעזור לי ותודה לכולם בכל מקרה.