אני מרגישה מבודדת ואני לא מצליחה לצאת מהתחושה והדרך חיים הזאת, למישהו יש עצה?

טוב אז בו נתחיל מזה מגיל קטן אני זוכרת שהייתי ילדה דיי בודדה לא הצלחתי להשתלב במקומות וזה המשיך כך גם ביסודי עד התיכון אני כן בן אדם קצת ביישן ומופנם ובשנות הילדות מאמצע היסודי שלי עד התיכון כנראה כתוצא מטראומה היה לי קשה להצליח לדבר עם אנשים וליצור קשר עין ולכן את רוב הזמן שלי העברתי בשתיקה ובהתבוננתו והייתי קצת מוזרה אני מודה, אבל עבדתי על זה והיום אני כן בן אדם חברתי שאפשר לדבר איתו על הכל לעשות איתו צחוקים וגם שיהיה שם בשבילך שצריך. הא עוד דבר שחשוב לי לציין כדי שתבינו את המצב גדלתי בבית דתי בישוב דתי והלכתי לחינוך דתי למרות שאני מגיל צעיר לא דתיה וזה גם אחת הסיבות למה הרגשתי כל הזמן מרוחקת ושונה מכולם כל הזמן . הבעיה מתחילה בזה שאין לי מערכת קשרים כלומר אין לי קבוצת חברים או אנשים שאני מכירה כדי להתחיל משהו אין לי קצה חוט אני על כך רוצה לצאת לבלות עם חברים מסיבות לשבת כבוצה חברים בבית להכיר סוף סוף אנשים עם תחומי עניין משותפים וגם אולי למצוא חבר שתבינו בחיים לא היה לי אפילו קראש אפילו שיצאתי עם כמה זה היה לי מאולץ ולא הרגשתי שום חיבור בקיצר הבנתם את הבעיה אני מתה ליצור לי לפחות בקטע החברתי שינוי אני רוצה לצאת ולהנות ולצבור חוויות רק לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה של הלבד אז אני ממש אשמח עם יש למשהו עצה ?

וזה עוד כמה דברים תכנים שתדעו לפני שאתם רושמים לי המלצות
עשיתי וסיימתי שרות לאומי אז אני לא בשום מסגרת כרגע .
אני נראה אחלה ממש
כמעט אף אחד לא יודע את זה עליי ולהפך אני מקבלת כל הזמן תגובות מאנשים שמהם אני מבינה שמשום מה הם חושבים שאני מקושרת שאוהבת לצאת מוצלחת כזאת שיודעת מה לעשות עם החיים שלה והלוואי וזה היה נכון אבל זה לא
בנוסף תכננתי לצאת לטיול גדול ולצאת לדרך חדשה בחיים אבל בגלל המלחמה ועוד כמה סיבות אישיות זה לא יצא לפועל בזמן הקרוב ובנתיים אני דיי נתקעתי ואני לא יודעת מה לעשות אז אני עובדת בנתיים וחוסכת
ודבר אחרון כן יש לי חברים טובים אבל הם פשוט או מאוד רחוקים או עם דרך חיים מאוד שונה ממני