בן 17 בכיתה י״ב ומרגיש לבד בלי שום חוויות, איך לשנות את המצב?

אז אני כבר כיתה י״ב, גדול
ומרגיש פשוט חור ופספוס ענק בכל מה שקשור לגיל ההתבגרות שתיכף עומד להסתיים.
אוליי זה ישמע טיפה עצוב, ואני קצת אקצין אבל זה בערך המצב;
אני מרגיש שלא מימשתי את עצמי בכל הגיל הזה.
לא ביטאתי את עצמי כמו שאני רוצה להיות, לא היו לי חברים קרובים וטובים כמעט אף פעם היה עם מי להיות, כרגע אין, אבל חברים קרובים לא היה, לא הייתי בשום חוג, לא בתנועת נוער, הייתי חסר בטחון בכל הגיל הזה, לא הייתי אף פעם במסיבה, אין לי הרבה עוקבים באינסטגרם, רוב היום בבית ספר אני עם עצמי כשחבר טוב שלי לא מגיע, וגם אליו אני טיפה נדחף, אני לא מוצא מה לעשות אחרי הבית ספר, גם בעבודה אני לא מתחבר לאנשים. אני מרגיש תמיד מאולץ ולא אני באמת, אין לי כמעט חוויות, אף פעם לא טסתי, אני לא מצליח להוציא רישיון, אני מסתכל לעתיד ומתכנן לעצמי לימודים אקדאמיים בזמן שאני 3 יח״ל מתמטיקה, יש אנשים שסתם ככה לא אוהבים אותי, תמיד אני מרגיש שאנשים מסוימים חושבים שאני מוזר, למרות שוואו, אנני כלכך לא. ואולי גם חלק מהדברים שכתבתי נשמעים לחלקכם שטחיים ושטותיים אבל לי הם לא. ואני יכול להמשיך עם הרשימה הזאת לעוד הרבה, ובטח אתם מקבלים תדמית עליי של ״ילד משעמם וכנראה יש סיבה שזה ככה, לא הייתי רוצה להתחבר איתך גם.״ אז לא, אני רואה את עצמי באור כלכך שונה ממש שאני חושב שאחרים רואים. יש כאלה שקצת מצליחים לראות אותי ככה ואלא אנשים שאני אוהב, אבל הרוב ממש לא ככה. אני כל הזמן מדמיין את העתיד שלי בצורה כלכך זוהרת ויפה אבל אני במקביל מפחד שזה ימשיך להיות ככה, לא באלי להיות לבד ובלי חוויות גם בצב״א ובחיים הבוגרים יותר. אני לא מצליח להראות את עצמי. ובנוסף אני גם גיי בארון שדי בסביבה דתית אז זה עוד יותר קשה, כשכולם מסביבי מדברים על בנות ואני צריך לסתום. אני אפילו לא יודע מתי אני עומד לצאת או מה לעשות עם זה ודרך אגב, זו לפי דעתי הסיבה העיקרית שמקשה עליי להתחבר כי להתחבר עם בנים זה בהכרח לדבר על בנות, ולהתחבר עם בנות זה לא כלכך שגרתי כי אני לא בת. ככה שאני פשוט נתקע באמצע. אני גם קצת מרגיש חסר אופי, למרות שיש לי אופי מטורף ואני עולם ומלואו. אני בן אדם מאוד אינטליגנטי לדעתי, ואני כלכך חד ומודע לכל דבר שקורה. וגם עם הרשימה הזאת אני יכול להמשיך כי כן יש דברים שאני אוהב בעצמי. אבל לא הרבה, הרבה הייתי רוצה לשנות ולקוות שהעבר היה נראה אחרת בלי כל החוסרים.
בעיקר רציתי לשתף ואם מישהו מזדהה עם חלק מהדברים אז עשיתי את שלי, וכמובן אשמח לטיפים או עידודים מאנשים שחווים או חוו מצב דומה.
ביומיום שלי אני די שמח ורגיל ומנסה להתחבר עם כולם, אבל בתכלס כל מה שקראתם זו האמת. והיא לא ממש נחמדה.