איך להתגבר על מישהו שאני עוד מאוהבת בו עד עמקי נשמתי למרות שמעולם לא היינו זוג?

על אף שמעולם לא היינו בזוגיות
תמיד משהו שם בער ביננו.
בקטע של... היה משהו. בוודאות.
לא קטן מדי בשביל להישאר רק ידידים טובים, לא מספיק גדול כדי להיות משהו יותר מזה.
סיטואיישנשיפ קלאסי בקיצור.
הקשר נגמר קצת רע ומכוער והאמת שמסיבה גם הזויה ממש... ככה שאמצעי תקשורת אין.
אם תרצו אספר את הסיפור המלא
אבל כרגע השאלה שלי
אחרי 10 חודשים של חוסר בתקשורת
אני עדיין מאוהבת בו וחושבת עליו המון
על מה שיכולנו להיות ועל כמה לקשר היה פוטנציאל
כמה היה לי נעים איך שהוא התייחס אלי וכמה רגיש הוא היה כלפיי וכלפי הצרכים שלי תמיד
ואיך שזה בדיוק מה שחיפשתי בבן זוג
הכל לפרטי הפרטים הקטנים ביותר
הדקויות הקטנות ביותר
מאיך שהוא דיבר אליי לאיך שהוא החמיא וליטף וחיבק ואהב ונתן ודירבן ותמך והקשיב
והיה שם גם כשלא היה נוח במיוחד אבל הכל בשביל שיעלה לי חיוך על הפרצוף גם אם לכמה רגעים
והמחשבה לא עוזבת אותי. לא מרפה לרגע!
כן, אנשים מרבים לומר שצריך לעבור הלאה ואין ברירה ושכדאי ללכת לפגוש אנשים אחרים ושבסוף זה יחלוף כי זו רק התאהבות...
וזה לא שזה לא קרה לי כבר בעבר
כי למי זה לא קרה?
אבל תקשיבו. משהו שם אני באמת אומרת לכם, מרגיש לי לא סגור. מרגיש לי שזה לא היה הסוף של הקשר שאין סיכוי בחיים שככה זה יסתיים לתמיד. שזה לא הסיפור המלא שלנו ושחייב להיות המשך.
שהאהבה ביננו היתה אמיתית ושאולי הזמן היה דפוק.
משהו שם לא מניח לי והוא כל הזמן בראש שלי ומסביבי, הולך אחרי לכל מקום ובכל שיר אני מוצאת טיפה שלנו. כל שיר מעלה בי דמעות של געגוע אליו.
וזה לא לתחושה שהוא ייצר בלבד. זה גם לבן אדם עצמו. העיניים הכחולות הספציפיות שלו בשילוב עם החיוך הכובש והשיער השטני והגלי והידיים והשעון ה"צבאי" על יד ימין שלו והשרשרת הכסופה העדינה והקול שלו והצחוק ופשוט הכל.
זה מפרק אותי שזה נגמר כזה מכוער מסיבה כזו מטופשת בעוד שזה היה כל כך יפה וטהור
בעוד שהסיפור שלנו רק התחיל והכל נבנה כמו פאזל
הרגיש נכון נראה נכון התאים אחד לשני
ויש שאומרים שאם משהו שייך לך זה יחזור אלייך
אבל אני לא יודעת עד כמה זה נכון
כל מה שאני יודעת זה שהיתה אהבה לחודשים ארוכים... והיו פלרטוטים ומגע ומחמאות ואלף ואחד סיפורים
כאלו שאזכור ואנצור גם לעוד שנים
והלב שלי תפוס ושמור לו.
ואני באמת באמת לא יודעת מה לעשות אנשים אנונימים שלי
אני אוהבת אותו! ולעולם לא מרגישה שאפסיק!
אז מה, אני באמת אמורה להשלים עם זה? פשוט ככה?
הלוואי וזה היה כזה פשוט ממש בלחיצת כפתור.
אבל לא משנה מה עשיתי שום דבר לא עובד.
בחיים לא היה לי ככה, גם בסיטואצית עבר זה חלף מעצמו תוך חודש גג.
להעסיק את עצמי עזר, עכשיו זה לא עוזר בכלום...
פה זה לא מרפה, כבר כמעט שנה!!
אם יש למישהו פה עצות, כל דבר שיכול להועיל... אשמח לשמוע
אוהבת ומעריכה אתכם גם בלי שאנחנו מכירים.