מה הקטע של אנשים להתלהב מסיפרות וכתיבה?

אני מנסה להבין למה אנשים כזה מתלהבים מכתיבה, ספרות וכל זה? מה כבר הדבר היפה פה? כולו לכתוב משהו עם מילים מוזרות במקום עם מילים רגילות.
סיפור מעניין אפשר להעביר גם בלי כל החיטוטים העלק גבוהים האלה.
בטח תגידו "אתה סתם במקנה, נראה אותך כותב משהו". מה הבעיה, כל אחד יכול. הנה סיפור חופר ודפוק, על בחור שחירבנה עליו ציפור:

"רבי מנדל צעד לאיטו ברחובות העיירה, מניף את מקלו לא אחת ומטה את ראשו לימנו ושמאלו כאילו מחפש אחר סודות החבויים בין הביתים העגומים. השמים התכנסו בעננים קודרים ונראה היה כי כל ביראה נושאת עיניים לחכות לטיפת הגשם הראשונה, כאילו מבקשת לנשום חזרה לתוך מרקם החיים.
בצעדתו חצה כבוד הרב גשר קטן, תחתיו זרמו מי נחל קלושים וזכים, כשלפתע פתאום נחתה על כתפו לשלשת של עוף שמים. הרבי נעצר לבדו על הגשר, כאשר מהרהר הוא בסיבתו של עוף השמים להטיל את הפרשתיו דווקא עליו, במעופו אל הלא נודע.
בליבו התעורר הרהור עמוק, הכל זה כל מה שיש לנו? החיים חולפים ביעף, כמו לשלשת של ציפור קטנה הנוחתת על כתפי יהודי זקן? הציפור ממשיכה בדרכה הלאה ומשאירה אחריה צחנה, במעופה אל על.
תובנה זו לא נתנה לרבי מנוח. הלא אם ציפור קטנה יכולה לשאת על כפתיה את כובד הבריאה ולהפריש את הפרשותיה ארצה, האם אין האדם במניין צעדיו ומחשבותיו ורחשי ליבו, אלא לשלשת של הבריאה החולפת?
רבי מנדל שקע הרהורים, ופתרום נזכר במה שנשכח ממנו זמן רב. הוציא מטפחת לבנה כמשי מכיס קפוטנו וניגב בה את הלשלשת מכתפו הרזה."


ועכשיו, מה הקטע??? כל אחד יכול לחרטט דבר כזה. אין פה שום כישרון, שום רעיון חדשני, שום דבר אמנותי באמת. איזה עלק פילוסופיה ועלק אמנות.
נגיד לצייר ציור כמו דייגו ולאסקס צריך ללמוד שנים על גבי שנים והתוצאה היא יצירת מטריפת חושים. בשביל להנדס מכונית זה עבודה של מאות מומחים למשך עשורים. לפתח משחק מחשב זה אמנות והנדסה בו זמנית.
אבל מה זה ספרות? כולו לכתוב מילים מוזרות ולספר איזה סיפור מהתחת עם הבעה רצינית. תנסו, כל אחד יכול לכתוב חרטה ברמה של ש"י עגון או דוסטויבסקי. אני כתבתי פה משהו קצר, אבל זה בדיוק אותו דבר אם רוצים ארוך. פשוט לוקח יותר זמן.
אולי תסבירו לי אותם מה העניין?