להישאר
אנחנו יוצאים כבר כמה חודשים. מהרגע הראשון קלטתי שאולי זה לא זה אבל החלטתי לתת לזה צ׳אנס כי משהו בו הרגיש ועדיין מרגיש לי נכון ומיוחד.
על פניו שנינו מתאימים מאוד, באים מרקע דומה, עוסקים באותו תחום, האישיות והפחדים שלנו קצת דומים ואנחנו שני אנשים מאוד רגישים שאוהבים לתת ולהעניק אחד לשנייה מכל הלב. אני מרגישה שהוא רואה אותי ומבין אותי, ואנחנו גם מאוד פתוחים ומדברים על הכל. זה הקשר הראשון שהצלחתי להתמודד עם שיחות קשות ואינטימיות מבלי להרגיש שאני חונקת את עצמי.
הוא יודע איפה הלב שלי ואני יודעת איפה הלב שלו. אני סומכת עליו בעיניים עצומות שהוא לא משחק משחקים ושיש לו לב זהב והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה שהאהבה שלנו תפרח.. אבל משהו שם פשוט לא קורה.
אני גם נמצאת בתקופת מעבר כזו בחיים שלי שהכל קצת מרגיש חסר תכלית והספקות לגבי הזוגיות רק גורמות לזה להתעצם. אולי זו אחת מהסיבות שאני מרגישה חוסר סיפוק בחיים? או אולי להפך, אם הייתי בתקופה יותר יציבה ריגשית לקשר הזה היה יותר סיכוי לפרוח?
אני אוהבת אותו, רוב הזמן.. אבל רוצה לאהוב יותר ולהרגיש בטוחה בזה. חוויתי התאהבות בחיי וזה שונה מאיך שאני מרגישה עכשיו. אני לגמרי יכולה לראות את עצמי חייה איתו, אם נצליח להתגבר על הכל, לעומת האהבה הקודמת שלי שידעתי שהיא תגיע לסיום מתישהו. על הבחור הנוכחי אני פשוט לא רוצה לוותר. ומרגיש לי שזה הדדי. שנינו רואים את הפוטנציאל של הקשר הזה ולא מוכנים לוותר עליו, מוכנים לעשות את העבודה הדרושה כדי שזה יצליח, ובו בזמן גם תוהים איפה הגבול שיכול לגרום לנו לאבד את עצמינו בתוך המאבק הזה.
קרה לכם בחיים שבהתחלה זה הרגיש שזה לא עובד ועם הזמן הצלחתם לבנות קשר מספק ויציב? או שאם זה לא מרגיש נכון על ההתחלה סימן שזה רק יתעצם ויכאב יותר?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025