אני מרגישה שאחותי לא אוהבת אותי, איך להתמודד?

מאז ומתמיד הרגשתי ככה בערך, עוד מאז שאני קטנה..תמיד איכשהו עצבנתי אותה והרגשתי שהיא תמיד ניסתה להתנשא מעליי..אני אחות הקטנה במשפחה, ופעם ניסיתי להתחבר אליה..אני זוכרת את עצמי ביסודי, כשלמדנו באותו בית ספר אני באתי אליה יחסית הרבה בהפסקות בכיתה, אבל בשלב מסויים זה התחיל לעצבן אותה..במילא עוד אז, כשהייתי בת 7 והיא הייתה בת 11, הבדל של 4 שנים בתקופה הזאת אולי היה באמת מורגש, אבל עכשיו, כשאני בת 18 והיא בת 22 חשבתי שהפערים יצטמצמו ועדיין הכל נשאר כפי שהיה..מצד אחד אני לא הרגשתי ממנה בזמן האחרון שהיא מנסה לעשות לי בכוונה משהו רע, אבל אני מרגישה שאני פשוט מעצבנת אותה בכל דבר שאני עושה..ככה לדוגמה אם אני נמצאת בשירותים יותר מ 5 דקות היא מתחילה פשוט לדפוק לי בדלת ולנסות לפתוח אותה וממש מאיצה בי שאני אפתח לה..היא צורחת עליי שאנחנו אחיות ואין סיבה לנעול את השירותים..אהמ..קצת לא נעים לי במיוחד כשאני צריכה פרטיות? או שכשאני ביקשתי ממנה להראות לי את האיילנר שהיא משתמשת בו היא התחילה לגלגל עיניים ולהגיד שהיא תראה אחר כך, אני יודעת שאחר כך היא תשכח וביקשתי שתראה עכשיו, אבל היא התעצבנה מזה והתחילה להגיד עד כמה שאני מעצבנת, מול הבן זוג שלה. ובכללי כשאני ניסיתי לספר לה את הדברים האישיים שעוברים עליי, היא לא באמת הקשיבה ואפילו שפטה אותי..כשביקשתי ממנה להפסיק לשפוט אותי ושאני באמת עושה את זה מתוך שאני רוצה לחזק איתה את הקשר וגם בכללי שתדע מה עובר לי בחיים, אז היא עונה לי משהו בסגנון כמו:״איך אפשר לא לשפוט אותך על זה״ או ״אז מה את רוצה שאני אענה? שאני אגיד לך כל הכבוד?״..ניסיתי גם להזמין אותה פעם לצאת לאנשהו כמו לבית קפה או סרט, והיא התחילה להגיד ״אני לא יכולה עכשיו, אני לומדת״ אבל כן היה לה זמן לבלות עם הבן זוג שלה או עם החברות שלה, ופשוט באופן כללי הרגשתי שזה לא כזה חשוב לה..אני מרגישה ממנה כל הזמן מותקפת, אם היא מתחילה להתעצבן עליי אני לא חושבת שזה נובע מתוך שאין לה מצב רוח או משהו, אלא מתוך נסיון של להתנשא או שאני מעצבנת אותה..כתוצאה מזה התחלתי לענות לה גם באותו מטבע..הכי חשוב שאני מרגישה שההורים תמיד בצד שלה, הם חושבים שאני שונאת אותה וכפוית טובה. למה כפוית טובה? כי בכיתה ח היא עזרה לי בלימודים יחסית הרבה, אבל גם זה היה מתוך לחץ של ההורים וכל הזמן כשלא הבנתי משהו היא צרחה עליי כל כך ככה שאחר כך החלטתי שעדיף שאני אתמודד עם זה לבד. בגלל זה ההורים חושבים שאני ״חייבת לה״ ואני צריכה לשתוק לכל העלבונות שלה..אני מודה שהיו פעמים שכשהעליבו אותי ועשו עליי חרם היא ניסתה לפעמים להגן עליי, אבל זה הרגיש לי שזה יותר פוזות, בשביל לבוא אחר כך להורים או לחברים שלה ולהראות כמה שהיא ״אחות טובה״ שהיא מגינה עליי..אוליי אני טועה איפשהו? אוליי היא אכן אוהבת אותי? מה אני יכולה לעשות בשביל שהקשר שלנו יתחזק? זה נורא חשוב לי..אני בוכה כמעט כל לילה שאין לי את הקשר של האחיות כמו לחברות שלי שבשבילן הן מוכנות לעשות הכל..אני באמת רוצה להיות החברה הכי טובה שלה אבל לא יוצא לי..אני מרגישה שהיא פשוט לא אוהבת אותי ואני לא יודעת איך לתקן את זה..