מרגישה בדידות עמוקה וחוסר חיבור עם הסביבה - עצות?

אז זה מרגיש קצת מטופש, אבל מחוסר רעיון אחר החלטתי לכתוב ולפרוק כאן, וכול תגובה תעורר בי שמחה.
אני האומנם דיי צעירה אבל אני מכירה את עצמי היטב, אף לא פעם אחת חשתי בקשר עמוק כמו שאני מייחלת להרגיש, ואני כמהה לחברויות אמיתיות ומשמעותיות, אולי אפילו זוגיות אני מרגישה בשלה וזו היא תקווה שנמהרת לצאת בגבולות חיי, משום שלא פעם פגשתי אנשים שמחשיבים אותי כחברה קרובה, אנחנו משוככים גם על הקושי והמכאובים, והם רואים בי כקרובה לנפש בעוד לי בתמורה לא ממש אכפת.

אני מרגישה בודדה מאוד, זה גם קצת מבחירה.. בסך הכול אני טובת מראה ונעימה ואנשים אכן לא נרתעים מלשהות עימי, אבל אני תמיד מרגישה לא מאוכלסת ולא מיושבת אימם. מצד השני לא טוב האדם לבדו... ואני יוצאת, נפגשת, מתחככת עם העולם
כמו שכולם ממליצים במקרים כאלה ועדין אני לא מוצאת הנאה, חיבור אמיתי ובכללי רצון להמשיך, ואז כשאני בבית פתאום לתקופה למשל במלחמה האחרונה הרגשתי הרבה יותר בסדר לבדי.
ואני לא אדם מופנם או מישהי שפשוט מעדיפה ככה... אני יודעת שיש לי הרבה מה לתת ואני חווה הרבה הנאה ממפגש וחברותה וגם מאוד זקוקה לכך, ומהצד השני לא נתקלתי מעולם בחבר השווה שימור...
ניסתי למצא מערכת יחסים תורמת בשלל חזיתות לא רק חברויות ניסיתי מדמויות בוגרות יותר ,וכו ושוב ושוב ההתאכזבתי. אני מרגישה שאילו מחר אקום במקום אחר לא יהיה לי אכפת כלל כאילו שום קשר ביני לבין הסביבה שלי המקום בו אני קמה כול יום.
זה מרגיש שאני מדברת על "תרומה" ןאם מי "שווה" להיות חבר אני לא באמת כזו, אני אכן צמאה לעזרה אבל כמובן שכול רגש היעוררו ממני יהיה ראוי לשבח כי כרגע, פשוט מאוד לא אכפת לי.

אני לא יודעת מה לעשות יותר אני בדיכאון כאמור כבר הרבה שנים, ואני מרגישה שהסביבה החברתית שלי זה כמובן מערכות יחסים זה מרקיב חשוב והוא המפריע והחסר לי ביותר, אבל לא משנה כמה חברות שלי ינסו, או כמה אני גם אנסה באמת לאהוב ולהנות להכיר להיפתח זה לא עובד.
אני לא מרגישה שבליבי יש איש, אני לא חושבת על אף קבוצת חברות או תרחיש או פגישה שינעם לנו לעשות או מקום ללכת איתן, או כול דבר שאנשים חושבים.. ושוב אנשים סך הכול מגיבים כלפיי בחיוביות, מעולם לא נפגעתי או עברתי טראומה מאנשים בסביבה שלי ועדיין יש לי בדידות עמוקה ללא מענה. דיברתי על זה בטיפול שלל, גם שם לא נתנו לי שום דבר אני ממשיכה לחפש כמובן, משהו אליי אני באמת נחושה שהמצב ישתפר, ואני באמת משתוקקת לחיים ששווים לחיות.
אבל כרגע המצב רחוק מכך, וכול העניין הבן אישי זה חלק גדול.

מישהו חווה או חווה דברים דומים ?