איך אני אמורה להתמודד עם המצב?

כבר הרבה זמן אני ובעלי מכירים כמעט 4 שנים.
עוד לפני שהתחתנו הייתי מגיעה אל חמותי וחמי הם תמניםשל פעם והיו לי שם כמה מקרים שפגעו בי מבחינת היחס יש להוסיף שבעלי הוא בן זקונים במשפחה ויש לו 2 אחיות שעוד לא התחתנו מעל גיל 30 שגרות ביחד עם חמי וחמותי בבית קטן כל פעם שהייתי מגיעה אחותו וחמותי יושבות על הספה ואני מרגישה לא נעים עם זה כיאילו שופטות אותי, בנוסף כל פעם אחותו הייתה זורקת מילים לא נעימות כמו אין לכם משרתים פה כמו שוטרת נגיד השארתי כוס פלסטיק באה ושואלת מי שם את זה בכוונה מתסיסה וחמותי כל הזמן מגנה עליה.
התחתנו והייתי בהריוון ואיכשהו יצא שאחרי הלידה חשבתי לעצמי וגם בעלי שיכנע אותי שאהיה אצלהם בבית למשך תקופה כדי שיעזרו. זו הייתה התקופה הכי נוראית שיש. יש לציין שאני סטודנטית להנדסת חשמל ולא מספיק הלימודים הקשים הייתי מקבלת הערות בלי סוף, הרגשה מגעילה כיאילו עושים לי טובה! אחותי ואמא שלו כל פעם היו מחפשות אותי עם השארתי חיתולים או שהיו הערות על זה שהחיתולים של התינוק מסריחים את הבית. באיזשהו שלב באחד הערבים היה פיצוץ ואמא שלו התרגזה ושמעתי אותה בסלון אומרת חוצפה וכל מיני כאלה. אני ממש התחלתי לבכות ופשוט רציתי לברוח משם כמה שיותר מהר.
עשינו הפסקה ארוכה ואני לא הייתי מוכנה ללכת אליהם יותר. בעלי לפעמים כן הבין אותי אבל זה לא היה עד הסוף, זה הגיע למצב שאנחנו ממש רבים כי הוא רוצה ללכת ואני לא מסוגלת כי נפגעתי וקשה לי לראות אותה ולא מספיק זה אני בתקופת מבחנים עם התינוק אחרי לידה.
אפס הבנה ןהתחשבות אפס עזרה התמודדתי לבד עם הכל אנחנו גרים רחוק מההורים שלי בגלל הלימודים שלי כך שלא היה לי הרבה עזרה
היו ימים שהייתי בוכה ומתוסכלת מחוסר האמפטיה וההתחשבות.
וזה לא נגמר כאן, נאלצנו ללכת לחג בפסח וכל התקופה של ההכנות לפסח היא הייתה חופרת לבעלי שיבוא לנקות לה תבית היתה מתקשרת אליו וצועקת עליו שיבוא שלוש פעמים ביום. היינו בלחץ עצום! היא לא הבינה את זה.
באנו לחג ופשוט יצאתי משם בתחושה נוראית. באתי לצאת והתינוק ישן על הידיים שלי היא מתחילה לצעוק ולבקש מבעלי שיזרוק זבל ויקפל את הלול ויסדר את הספה בכוונה ובעצבים זה ממש הטריף אותי! שבעלי הסביר לה את העניין שהיינו עם כל הדברים והשקיות היא צרחה עליו ואמרה לו שלא יבוא יותר ואז היא פשוט לא דיברה איתנו במשך חודש וחצי! עשינו את חג השבועות לבד בבית!
בקיצור כל פעם שאנחנו מגיעים לשבת יש את אותה התחושה שעושים טובה שמארחים. וכל מיני הערות לא נעימות שהיא אומרת לי שאני לא יודעת להאכיל את התינוק וכו..
זה ממש לא נעים לי ובעלי לא ממש יודע להציב לה גבולות היא מנסה להשתלט לא מבינה סיטואציות ומצבים שאנחנו נמצאים בהם.
איך אני אמורה להתמודד עם המצב?
מעניין אותי לדעת מה אתן חושבות?
לצערי אין לי חברות שאני יכולה לשתף איתן את המידע הזה וזה חשוב לי..
אני נורא פגועה כבר מיואשת