נפרדנו, והכאב לא מרפה...

שמי שירי ואני גרושה מזה 8 שנים, יש לי ילד בן 13
לפני כשנתיים הכרתי בחור שנכנס לי ולבני משפחתי ללב, יש לציין שבמהלך השנה וחצי של הזוגיות חצי שנה גרנו ביחד עד לפרידה. במהלך התקופה דברנו על נישואים והרצון הגדול שלו להינשא לי וכמה שיותר מהר שלא אתחרט לו:} במהלך הקשר ידענו עליות ומורדות וככל שהוא התאהב בי הרגשתי שהוא מנסה לשלוט בי ולעשות לי כל מיני מבחנים בכדי שאראה לו עד כמה אני אוהבת, או יותר נכון רצה להביא אותי למצב שאהיה תלויה בו ובכספו , יש לי חבר טוב שגם אותו הוא התחיל להשמיץ רק בכדי שאתרחק ממנו . אני לא מלכת היופי אבל אני נראית טוב, הוא מבחינתו אני הייתי הדבר הכי מושלם שיש ביקום ומבחינתו כל העולם חושב כך וכולם רוצים אותי חחח אהבה מסנוורת את החושים , כמובן שזה היה בראש שלו כל הדמיונות האלה. חלפו להם חודש חודשיים חצי שנה וכן הלאה ואני מוצאת את עצמי מאוהבת עד לראש , יש לציין שהיו לו גם מעלות טובות אחרת לא הייתי כותבת בכלל את כל זה לאחר 5 חודשיי פרידה. מה שהביא אותי בסופו של דבר לפרידה זאת התחושה שהוא ניסה לתת לי שבאיזה שהוא מקום הוא מאוד אהב אותי והרגשתי, אבל מיצד שני הוא רצה שליטה ולהביא אותי למצב שאפחד ללכת ממנו . הגיע הרגע שצריך לעשות הסכם ממון ומבחינתי זה בסדר גמור תמכתי בזה מאוד. אך לצערי מה שהוא רצה שיהיה כתוב היה הסכם חד צדדי ולא הוגן בכלל !! כמובן שאני לא מבינה גדולה בהסכמים ואני גם לא גרידית ומעולם לא הייתי, בסך הכל רציתי חבר לחיים , זוגיות טובה ובריאה . מעולם לא שאלתי אותו על מצבו הכלכלי ומה יש לו בחשבון , הייתי נשארת איתו גם אם היה במינוס בבנק. זה לגיטימי שהוא רצה להגן על עצמו במידה וחלילה היחסים היו מסתיימים אבל הדרך שבה עשה את הכל הייתה מבזה ומשפילה , לאחר התייעצות שלי עם מומחים גדולים בהסכמים אמרו לי בפירוש שלא אעז לחתום על דבר כזה שאני צריכה כמובן להגן גם על עצמי . מכיוון שלא הצלחנו להגיע להסכם ולאט לאט גם היחסים התחילו להיות עכורים . ניסיתי לשאול את עצמי האם זאת אהבת אמת או שיש המון בלוף מאחורי הבחור שנכנס לליבי .התחלתי להבין ולהרגיש קצת כמו אשה מוכה אולי לא פיזית אבל כל כך כאב לי בלב , זה היה נראה לי לא פייר, למה הלב הולך למי שזה לא מגיע לו שיאהבו אותו . למה להתנהג ככה למשהי שהתנהגה אליך כמו מלך , פרגנה לך דאגה לך אהבה אותך אהבה נקייה וטהורה , הייתה חברה טובה לטוב ולרע . נלחמתי על הקשר הזה כמו שלא נלחמתי בחיי . ואז הגיע החודש האחרון ששבר אותי... הוא הציע ללכת למטפל זוגי בכדי שיעזור לנו להגיע להסכם אבל לפני הוא לא שכח לציין שהוא מקווה שהמטפל יצליח להזיז אותו מהעקרונות שלו , שהם כאלה.. כל עוד תהיי איתי תחיי טוב אם את עוזבת אותי מבחינתי תישארי בלי שקל , אני מעולם לא רציתי אותו שיסדר אותי כלכלית רק המחשבה שלי להיות עם משהו בשביל כסף מחליאה אותי . אני לא עשירה אבל תודה לאל חיה בכבוד . הסברתי לו שהסתדרתי גם בלעדיו טוב לפני שהכרתי אותו. לאט לאט מטיפול לטיפול מצאתי את עצמי כל כל אומללה לא ידעתי כבר מי אני מי הוא, הרגשתי כל כך מושפלת הרגשתי שאני עוברת התעללות נפשית שאני נמצאת עם אויב ולא אוהב , הרגשתי שהוא בא להרשים את המטפל ולא לפתור באמת את הבעיה ולהתקדם, אמרתי לו לאחר הטיפול ששבר אותי שלצאת צדיק בפני כל העולם לא יביא אותנו לפתרון הבעיה, ובכלל הבנתי שאני נמצאת עם חסר בטחון ושתלטן !!! ולמה אני צריכה אותו בחיי התגרשתי פעם אחת , זוגיות שנייה אמורה להיות טובה יותר, אחרת עדיף להישאר לבד ולחבק את הכלב בלילה:} ואז אמרתי לו שהוא הצליח לשבור אותי אני חוזרת לחיים הפשוטים, הטובים והמאושרים שלי וחוזרת לחייך וכל זה בלעדיו.
הוא היה בשוק ולא היה מוכן לפרידה, יש לציין שכבר הייתה פרידה אחת על קנאה חולנית שצצה לו. בכל מקרה הבין שהפעם אני לא חוזרת גם אם היה מוריד לי את הירח.אחרי שהבין שאני רצינית היה מוכן להסכם הוגן , מה קרה להוציא את הנשמה ואז... אני הבנתי שהסכם זה רק טריגר שיש פה משהו מעבר להסכם.
עברו חמישה חודשים אשקר אם אגיד שאין רגעים של געגוע, במהלך התקופה הלכתי לפסיכולוג מדהים שממש תמך בי ועזר לי להבין שעשיתי את המעשה הטוב. אבל לאחרונה ואני לא מבינה מדוע הוא חסר לי פתאום , לא הצלחתי לצאת אפילו לדייט אחד במהלך התקופה, לא מסוגלת לא מבינה למה . אני יודעת שעשיתי את המעשה הטוב אבל למה אחרי כמה חודשים במקום להרגיש שחרור אני מרגישה קצת מועקה אולי הבדידות..
אני יודעת שגם אם קשה אסור לי להישבר ולחזור אליו הוא לא בריא מגיע לי משהו שראוי לאהבת אמת.
אשמח לחיזוקים במיוחד לפני החגים:)
תודה רבה מקרב ♥♥♥