סובלת מכאבים חמורים ברגליים, ומקבלת זלזול מצד הרופאים בצבא ומהסביבה

אני בצבא 10 חודשים, התגייסתי כשאני בכושר גופני מעולה. הייתי רצה כל יומיים. אף פעם לא היו לי בעיות ברגליים, רק כאבי שרירים קלים פה ושם אחרי מאמצים או אחרי ריצות ארוכות. אף פעם לא היו לי בעיות ברכיים.

הקושי החל בטירונות, הריצות מפה לשם עם נעלי הצבא, הקשיים והעומסים הובילו אותי למצב שלא היה רגע אחד שהייתי הולכת או רצה בלי לצלוע, ולא רק אני הייתי ככה. גם במהלך הריצות הנשק היה עליי, והרבה פעמים פגע לי בברך וגרם לי להרבה שטפי דם.
נכון הטירונות נגמרה מזמן, ועכשיו אני נמצאת בעבודה משרדית. בזמן האחרון יש הצפה של תורנויות, "שלמרבה הפלא" נופלת ברובה עליי (גם החלפת חיילים אחרים שלא הגיעו לתורנויות), כי אני לא יודעת לפתוח את הפה שלי, וגם כשאני מנסה כן לעמוד על שלי, מתעקשים, ובסוף אני מסכימה, ונעזוב את זה שאחרי כל פעם שאני מסכימה אני כועסת על עצמי, זה גם פוגע לי ממש בבריאות.. כבר כמעט חודשיים שלמים אני סובלת מכאבים חמורים ברגליים, במיוחד באזור הברכיים ומעל (בשרירים), בשביל לקום מהכיסא אני צריכה לאחוז ב 2 הידיים שלי בכיסא, להרים את עצמי ורק אז לקום, אחרי כל פסיעה שלי אני הולכת אחורה וכמעט נופלת, כל צעד מלווה בכאבים עצומים, אני עולה את 20 המדרגות אצלי, אחת אחת, שכשעד לפני חודשיים עליתי אותם בריצה ואפילו עליתי 3 מדרגות ברצף, לפעמים אני גם שומעת את המפרק בברך מרעיש ומרגישה שהוא זז, להתכופף אני לא יכולה, יש לי כאב חד שחוסם לי את היכולת להתכופף. פניתי לרופאה בבסיס, אמרתי לה על כך שהאורטופד הביא לי משחה שלא עוזרת לי ושאני רוצה הפנייה לצילום הברכיים. היא אמרה שאם הוא היה חושב שצריך צילום, הוא היה שולח אותי בעצמו, והתחילה להרים את הקול ולהגיד שהיא לא יכולה לתת לי פטורים ואני בכלל לא הזכרתי את זה!
השבוע קיבלתי 2 גימלים על דלקת באוזן וטיפול באנטיביוטיקה, ויום למחרת שמו לי תורנות, יום אחרי זה גם.
התברר גם שהייתי אמורה לסגור את החג ולעשות שמירות (מיד לאחר התורנות השנייה). במקרה ביטלו לי את זה, כנראה כי הודיעו לי מעכשיו לעכשיו. ביום ראשון ממש אחרי החג יש לי שוב תורנות, ובימים שני ושלישי שמירות למרות שהתלוננתי על כאבים נוראיים. אני מרגישה שהכאבים של עכשיו הם נזק מצטבר שלא טופל מאז הטירונות.
אציין גם שכשלא היו תורנויות חודשיים שלמים הכאבים נעלמו כלא היו.

מה אני יכולה לעשות? כולם מזלזלים, אין התחשבות בבריאות כאילו חיילים הם רובוטים שלא יכולים לחלות בחיים, וכשאני מנסה לעזור לעצמי ולקבל טיפול רפואי זה מרגיש כאילו הרופאים חושבים שאני עובדת עליהם ורוצה רק פטורים וגימלים. ושלא לדבר על כך שרק כדי להיכנס לחובש או להגיע לביקור רופא צריך לחכות מינימום שעתיים.
אני בסך הכל רוצה שירפאו אותי, שיתנו לי להחלים, מה זה עוזר משחה לשיכוך כאבים? היא עוזרת רק זמנית, צריך לטפל בבעיה מהשורש, וחלק מהטיפול זה מנוחה, אז אם אני מורחת את המשחה אבל עדיין עושה תורנויות ויש עומס יתר על הברכיים ועל הרגליים שלי מה ייצא לי מזה? אם צריך לתת לי הפסקה קצרה מהתורנויות עד שאחלים, למה לא לעשות את זה? מה הם מעדיפים שזה יהיה לי כרוני?
אני מאוד מאוד מאוד מאוד(!!!) אוהבת את העבודה שלי בצבא, אבל עומס התורנויות הבלתי פוסק זה משהו כבר בלתי נסבל בשבילי, מרגישה את הבריאות שלי מתדרדרת, גם ככה יש לי בעיות מפרקים ואני מאוד רזה (42 ק"ג) ומעמיסים עליי ככה, בלי קשר לבעיות הברכיים כל זה מכניס אותי ללחץ מטורף שכבר לא יכולה לעמוד בו