אהלן.
יש לי סיפור מורכב וקצת בעייתי אשמח שתעזרו לי להגיע להחלטה.
אני בת 20.6 לאחר שנתיים שרות לאומי. שנה ראשונה עשיתי בבית חולים ושנה שניה הלכתי על תחום הביטחון. חמל יישובי שעובד עם פלוגות חיר מתחלפות ובו גם הייתי תצפיתנית. תמיד רציתי לשרת בצבא אך לא היה לי את האומץ. לאחר האולפנה ובתור בחורה דתיה המסלול הברור היה ללכת על שרות לאומי. היום אני ככ מתחרטת. השנה הזו גרמה לי ככ להתאהב במערכת. בצוק איתן ככ רציתי להיות מעורבת ומרגישה תחושת פספוס ענקית. אני לא רוצה להשתחרר ולסיים את השנתיים שלי ומרגישה עדיין ילדה בת 18 המתלהבת לפני גיוס. ההתלבטויות שלי הן כאלה, האם ואם אני לוקחת על עצמי החלטה כזו, להשתחרר בגיל 22 וחצי זה נורא? אני מכירה כמה בנות כאלו וגם בצבא יש מכל הגילאים. היום הרבה חבר'ה כבר לא מתגייסים בגיל 18 וחצי אלא הרבה מעל. וגם בסיטואציה זה כבר זורם.. כולם חברים של כולם, חוששת מחתונות של חברות שיקרו ואני לא אהיה שם (למרות שממש אין לדעת), מדחיית לימודים ולהתחיל את החיים בגיל 23, זוגיות, חתונה בזמן, חוששת לפספס את השנתיים הבאות שאמורות להיות שנות פריחה. מצד שני אני ככ אוהבת את הצבא. ככ רוצה לשרת ולתרום על מדים, להיות חלק מזה, אחרי הכל וזה משפט ששמעתי ונורא התחברתי. לא מתחרטים על מה שעושים, מתחרטים על מה שלא עושים. במשפחתי יש לוחמים, קצינים ואנשי קבע. וגיל 22 וחצי לעומת כל החיים זה צעיר מאוד. מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025