חוששת מהעתיד שאחרי הצבא, איך להתמודד עם זה?

כרגע אני חיילת שעתידה להשתחרר במאי/יוני, ויצא לי לאחרונה לחשוב על החיים שאחרי הצבא ונתקפתי פחד פנימי כזה שאני לא אסתדר בכל תחום שהוא; עבודה/אהבה/כסף/לימודים/חברים/ידידים - כל הנושאים שעוסקים בהם בשיחרור.
אני יודעת שיש לי עוד זמן, אבל ככל שהזמן עובר זה מפחיד אותי, שאני לא אדע איך להתמודד עם העולם שמחכה לי מחוץ לצבא. אני חוששת שאני אמצא את עצמי תקופה ארוכה אחרי השיחרור יושבת בבית בחוסר מעש בלי עבודה ובלי כלום, אני פשוט רוצה למנוע את זה מראש.
בעיקרון יש לי תכנון, ישר אחרי השיחרור לעבוד כמובן, לעשות רישיון ולייזר. מה שדחוף לי קודם זה כמובן הרישיון, בעיקרון אבא שלי אמר לי שהוא מוכן לממן לי את הרישיון אם אני ארצה אבל הפואנטה היא שאני לא רוצה לקחת ממנו כסף על זה. אני רוצה לממן לעצמי את כל העיניין הזה של הרישיון, לא נעים לי לקחת ממנו כסף על כל השיעורים והטסט כי זה תיק נורא יקר. אתם חושבים שזה צעד נכון לעשות? אני חושבת פשוט שאני כבר אדם בוגר שיכול לעבוד בעצמו ולממן לעצמו את הדברים שהוא צריך. בכללי, אני ג'ובניקית שכרגע לא ממש עושה משהו.. וחשבתי על להתחיל ללמוד לתיאוריה כמה חודשים לפני השיחרור כי אם אני אתחיל עכשיו אני מפחדת שאני אשכח, לצערי הרב יש לי קליטה איטית וזיכרון לטווח יחסית קצר.. אני יודעת שהתיאורה תקפה לשנתיים, אבל אני לא רוצה ללמוד פעמיים לתיאוריה - פעם אחת ולגמור עם זה. אני אשמח אם מישהו פה יוכל טיפה לכתוב פה בקצרה על כל התהליך הזה של הרישיון והתיאוריה, מה אני צריכה לעשות בכל שלב שהוא.. וגם לספר לי טיפה על כל העיניין הזה של האוטומטי/ידני כי יש לי הבנה אפסית בזה ואני די מתביישת לשאול את הקרובים אליי חח
אחרי סאגת הרישיון אני מתכננת לעשות לייזר, שזה פחות מטריד אותי עכשיו.
בקשר ללימודים - כשאני אהיה יותר מבוססת כלכלית אני מתכננת לעסוק באיזה שהוא תחום שהוא עם ילדים.. חשבתי על גננת/חינוך מיוחד/קלינאות תקשורת או פסיכולוגיה, מה שיותר נראה לי מעניין זה קלינאות תקשורת. הבעיה היא שכתלמידה הייתי לקויית למידה ולמדתי בכיתת מב"ר ומאז שהייתי ביסודי היו לי המון הקלות, סיימתי 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה אך הציונים לא בשמיים כאילו בין 60 ל-90 (רובם יותר בסביבות ה-80) ואני חוששת שאני לא אתקבל לשום מקצוע שבאמת מעניין אותי :
ולצערי אני גם לא יכולה לנצל עכשיו את הזמן בלשפר בגרויות, ואל תשאלו למה.. זה סיפור ארוך ככה שזה לא אופציה. כנ"ל לגביי עבודה, אני חוזרת ממש מאוחר מהצבא ואני פשוט גמורה.. ככה שכנראה אני אעבוד רק בתקופת השיחרור שלי.
עכשיו לכמה נושאים שוליים- אהבה וחברויות. אני בחורה די ביישנית ושקטה שעוד לא חוותה אהבה או משהו שקרוב לזה אפילו, במעגל החברות הקרובות שלי יש אולי 2-3 חברות שאני מדברת איתן לרוב שאיתן אני גם יוצאת לברים/ פאבים וכו'. תמיד בנים פונים רק אליהן ומתחילים איתן, אני תמיד זאתי שיושבת בצד בשקט ומחייכת מן חיוך מאולץ-מזוייף שאני שמחה בשבילן, אבל מבפנים זה אוכל אותי ומוריד לי את הביטחון ברמות. מה שמדאיג אותי באמת, זה שאני אגיע ללימודים/עבודה ופשוט לא יהיה לי מספיק ביטחון ליצור קשרים חדשים עם אנשים או נגיד סתם לפנות למישהו ולהגיד לו שאני בעיניין שלו. איך אני מתגברת על הפחד הזה? אני יודעת שאולי יש עוד זמן ובלה, אבל אני לא רוצה להיות חסרת ניסיון בדברים האלה :
אחרי החפירה המעיקה הזאת, אני רק אשמח להגיד תודה לכל מי שקרא אותה ומתכוון גם להגיב ואולי לתת לי כמה כלים שיעזרו לי להתמודד עם מה שסיפרתי פה.