אבא שונא אותי ואני אותו, ואומר ש״זה או אני או היא בבית הזה״

אני כותבת פה עם דמעות בעיניים, פשוט כי אני לא יודעת איפה לפרוק את זה ואני מתביישת לספר לאנשים, גם על ההתנהגות שלי וגם של אבא שלי. מחוץ לבית אני די נורמטיבית. אני נערה נורמלית, חכמה, מטופחת, אינטיליגנטית ודי נחמדה לרוב. אולי אני קצת חסרת בטחון בחוץ אבל זה כבר סיפור אחר. הבעיה היא איך שאני בבית.
אני חייבת להגיד בשיא הרצינות שאני לא בנאדם טוב במהות שלי. מחוץ לבית כן יוצא לי לרוב להיות, אבל עם אנשים שחיים איתי כל הזמן אני פשוט דוחה. אני מתעצבנת מהר ואני לא עוזרת בכלום ואני אגואיסטית ודי עצלנית ולא מתקשרת כלכך. יש לי מעין מסיכה כזאת שאני לא מרגישה שאני יכולה להיות נחמדה איתם, בעיקר כשהם לא מפסיקים להזכיר לי עד כמה שאני כזאת, להעניש ולהכריח אותי לעשות דבריםדביליים ומאולצים כמו להגיד ״שלום״ כשאני נכנסת הביתה. אני פשוט לא מסוגלת, בטח לא כשמכריחים אותי.
בסך הכל אני חלק ממשפחה נורמלית. אנחנו ממעמד הביניים+, לא מחסירים מאיתנו דברים ומשקיעים בלימודים, חופשות וכו. הבעיה היא אבא שלי. זוכרים מה שכתבתי על עצמי? אז אבא שלי בדיוק אותו דבר פלוס תינוקיות שאי אפשר להאמין שקיימת ואימפולסיביות מטומטמת, ותכפילן את התכונות שלי פי ארבע. אבא שלי אוהב לעצבן, בעיקר אותי. אני לא מסננת את מה שאני חושבת עליו ואומרת לו בדיוק ואת הכל, כשהוא מעצבן אותי לפחות. אבא שלי מובטל מבחירה כבר כמעט 10 שנים, בעיקר בגלל עצלנות (ואל תגידו לי שאני בטח לא מבינה אותו, זאת הסיבה העיקרית) ומאז הוא תקוע בעניינים של כולם ולא עושה שום דבר בשעות הפנאי שלו (מעבר לכביסה והכנת אוכל שכוללת סנדוויצים וחימום במיקרו פחות או יותר). אז הוא עצלן ומשועמם ומתעסק בטפל ובגלל זה הוא מהר מאוד הופך לבלתי נסבל. כנראה אחת הסיבות שאני שונאת אותו כבר שנים היא שאני הכי מפחדת לסימם כמוהו, תינוק מגודל ומשועמם בן 50.
ככה יוצא שיש לנו המון ריבים מטופשים ואני נענשת כל הזמן ועל כל דבר, בעיקר אם העלבתי אותו. אני פשוט לא מסוגלת להתאפק ולהבליג...
בזמן האחרון יצא לנו לערוך ויכוחים עוד יותר רציניים. יש לו רשימות של דברים שאמרתי לו ועל כל דבר קיבלתי רשימה של עונשים שבאמת לא נותנים לי לקיים חיים נורמליים כמעט (אסור לי לסגור את הדלת בחדר שלי יותר, לא אצא למשלחת לפולין ועוד דברים שאני מעדיפה לא לפרט). יש עוד ועוד, ואני לא חושבת שזה נורמלע לתת עונשים לילדה בת כמעט 17. היום הוא צעק שהוא החליט שזה או אני או הוא בבית הזה, כאשר הוא לא הולך לשום מקום וכדאי לי לחפש פנימייה. אמא שלי היא כן בנאדם נורמלי ואינטיליגנטי שלא באמת יכןלה להגיד לא לשנות את דעתו כי האגו שלו בשמיים וככה גם הילדותיות, אבל כרגע אני לא חושבת שישלחו אותי לשום מקום פשוט כי אני צריכה ללמוד בבית ספר טוב ולהמשיך עם ציונים טובים כדי שאוכל לעשות משהו
עם החיים שלי שהוא יותר ממה שאבא שלנ עשה, אבל הוא עצבני עליי לגמרי.
אני כבר לא באמת קוראת לו אבא כי לדעתי בנאדם שאני לא מכבדת לא עונה על ההגדרה אבל הוא לא זז סנטימטר מההתנהגות שלו ושניהם מצפים שאני כן. תראו, אני יודעת שחלק גדול מהדברים הם אשמתי אבל בכל זאת אני כולה ילדה ואני לא ההורה שלו, והוא כן אז הוא אמור להיות קצת יותר מזה ולא לקרוא לבת שלו בהמה ולא מטומטמת. כרגע אני לא יודעת מה לעשות והייתי רוצה שאנשים מהצד יסבירו לי קצת מה הם הבינו ומה לדעתם אפשר לעשות..