זוגיות ארוכה ומבלבלת, לפעמים מרגיש שאני מתייחס אליה כמו לאחותי הקטנה

שלום לכם חברים..
אספר לכם מעט על עצמי.בן 23 עוד מעט,נמצא עם בת זוג קצת יותר משנתיים.לפניה היו לי מספר קשרים בגיל ההתבגרות שנגמרו אחרי שבועיים גג חודש,מכיוון שהייתי משתעמם מהר וחיפשתי מישהי בעלת אופי כמו שלי וזה מעולם לא הסתדר.
בשלב מוקדם יותר גם זה לא הסתדר עקב עודף משקל ובמחינתי אני עדיין שמן בראש.

את בת הזוג הנוכחית הכרתי במקרה בצבא במפגש חד פעמי והברר לי שאנחנו מאותה העיר.הכרתי אותה בתקופה שהייתי שבור מאוד ממישהי שממש רציתי ודחתה אותי ולכן נזהרתי מאוד בהכרות איתה כי מהרגע הראשון הבנתי שהיא ילדה טובה ממש במלוא מובן המילה ושגם אם אנחנו לא מכירים לא אפגע בה.
ונגד כל הסיכויים ונגד כל התסריטים שחשבתי שצריכים להיות אכן נהיינו ביחד.
היא ההפך הגמור ממני,שקטה עדינה וחכמה ואני היפראקטיבי,ציני עם חוש הומור שחור.
היה קשה לי להאמין שייצא מזה משהו,היה לנו קשה לתקשר בהתחלה אבל בלי לתכנן זה פשוט זרם ואותה בחורה שבכלל לא התרשמתי מהמראה שלה הפכה לדבר הכי יפה וטהור בעיניי.
וזה בדיוק החלק שהבנתי שאני לא יודע כלום על אהבה.שזה לא מה שיש בסרטים,ולא ההתלהבות הרגעית מבחורה מרשימה שעוברת או סתם מישהי עם אופי נחמד על פניו שאחר כך מתבררת כאסון בדמות אדם,אלא פשוט אוסף אירועים לא מתוכננים.

זה התנפץ לי בפרצוף כי אחרי שעברנו את שלב ההתלהבות והפרפרים אובחנתי כסובל מOCD שאלו מחשבות מטרידות.לפתע נתקפתי חרדה ומחשבות ושאלות ותהיות האם אנחנו מתאימים.מאז כל החוויות המדהימות שעברנו ואלו שאנחנו עדיין עוברים פשוט לא מגיעות לנפש שלי.כל זוג אחר שאני רואה,כל בחורה יפה ו"כוסית" גורמים לי לחרדה ולהרגיש שמשהו לא בסדר.
זה נכון שהתרגלנו אחד לשני ופרפרים לא יישארו לתמיד,היום אני דואג לה יותר מלעצמי חסכתי כסף וויתרתי על דברים בשביל חופשה לשנינו כשהיינו שנה ביחד,וככשהרגשנו מוכנים ליחסי מין (שנינו הראשונים אחד של השני) התאמצתי בכל דרך לקחת אותה לחופשה בשביל שתרגיש בנוח ושהיא המלכה של היום הזה

לפעמם אני מרגיש אפילו שאני מתייחס אליה כמו אחות קטנה מרוב דאגהו זה בכלל מפחיד אותי.
כיום לא ברור לי מה אני מרגיש.על פניו אני דואג לה ונותן לה הכל,משתף אותה ראשונה בכל דבר ובטראומות שאף אחד חוץ ממני לא יודע עליהם,אני לא רואה את עצמי נחש בפני מישהי אחרת חוץ ממנה אךעדיין המחשבה שמשהו ביננו לא טוב גוברת בכל פעם שגורם אחר צץ..והכי משפיל מבחינתי להגיד זה שאני חושב שאחותה מהממת למרות שאני לא מרגיש כלום הפסיכולוגית שלי הסבירה שדווקא בגלל שבעיניי בגידה עם האחות נתפס כדבר האסור ביותר המוח שלי נמשך דווקא לשם וכל כך קשה לי להשתחרר מהמחשבות האלה
אנחנו עושים כל כך הרבה דברים ביחד ואני לא מצליח להתרגש מזה כבר מרוב לחץ,כל חיי הייתי ילד מטומטם ומפונק שקופץ מסיפוק לסיפוק ואני לא מוכן שזה יקרה איתה..האימפולסיביות והרצון הארור הזה לזרוק הכל וללכת מאיים להרוס לי את הדבר הכי יקר שלי..הדבר שאני לא מוצא מה לא בסדר בו אך לא מצליח להחזיק אותו....