דלוקה על מישהו שאני לא מכירה

ואו, טוב, שאלתי את זה כבר לפני החופש גדול, אבל אני מרגישה שאני חייבת שוב אז אשתדל לקצר.
אז ככה,
כרגע אני בכיתה י"א.
כשהתחלתי את כיתה י' מדי פעם הייתי יושבת בחצר בהפסקות, והייתי רואה שם ילד מהשכבה מעליי שיושב לבד.
הוא היה שם כמעט בכל פעם שהייתי יוצאת החוצה, ותמיד נראה לי מאוד חמוד, חכם מנומס ובכללי אחד שנעים להיות איתו (כנראה כי הוא שקט וביישן, מאיך שזה נראה...).
תמיד רציתי לדבר איתו אבל בכל פעם השתפנתי והתביישתי בטירוף לפנות אליו (חבל, פשוט חבל).
וכך זה נשאר - במשך כמעט שנה חשבתי תכופות על אותו הילד
אותו הילד שהמחשבות עליו העלו בי חיוך.
אותו הילד שחשבתי עליו ללא הרף אע"פ שהוא כנראה לא רואה בי יותר מתלמידה מבית הספר שלו.
אותו הילד שהסקתי שהוא חמוד סתם כך ומאז החלטתי שאני קצת דלוקה עליו.

הגיע החופש הגדול והנחתי שזה פשוט יעבור כי העניין הוא פשוט - שהתיכון עלה לי לראש והתחרפנתי קצת - אבל לא.
מדי פעם במהלך החופש הגדול מצאתי את עצמי חושבת על הילד הזה, ושוב - עלה בי חיוך קטנטן בכל אחת מהפעמים שבהן הוא קפץ לי למחשבות...

חלפו להם כיתה י' והחופש שאחריה, והנה אני מוצאת את עצמי בשנה הכי כיפית בתיכון, בין מבחן לעבודה לסתם שיעור משעמם במיוחד, חושבת על הילד ההוא.
כמובן שהעובדה שאני רואה אותו בבית הספר, כהרגלו יושב לו בחצר בחלק מההפסקות (עכשיו קצת פחות כי חורף וקר), לא מועילה במיוחד וגורמת לי לחשוב עליו אפילו יותר מבעבר.

השיא היה כשבטקס בית ספרי ראיתי אותו, נעמדתי לידו (מה עבר עליי? סטוקרית שכמותי) ובשלב מסוים שאלתי אותו מתי נגמר הטקס (והוא ענה לי, ואו) - ואפילו קצת התרגשתי מזה!
(וכך תמה שיחתנו הראשונה ואני-מקווה-שלא האחרונה).
מאז איזה יומיים רק חייכתי כמו טיפשה ושמחתי ללא סיבה מוצדקת (טוב, הסיבה כן קצת מוצדקת, אבל לא באמת קרו לי אירועים משמחים).

חבריי היקרים, מה עובר עליי?
איך, כיצד, מדוע ולמה קרה מצב בו אני דלוקה על ילד שהדבר היחיד שאני יודעת עליו הוא שהוא לומד בכיתה י"ב2? (שזה לא הרבה בכלל)
שתבינו, בחיים לא נדלקתי על מישהו ככה שאני אפילו לא יודעת איך זה אמור להרגיש.
ועד שזה קורה - הוא לא מכיר אותי ואני לא מכירה אותו.
נו, כמה אופייני לי.
לשאלה המתבקשת: מה עושים? אשמח לתשובות ארוכות ומפורטות נוסח בגרות בהיסטוריה :)

עמכם התודה (והסליחה, יש לציין, על החפירה).