חברה שלי חותכת את עצמה, ואני לא יודעת איך לעזור

ישלי חברה שלומדת איתי בכיתה. באופי שלה היא מדהימה:היא מאוד פיקחית וחכמה,מצחיקה בטירוף,טובת לב, מאוד רגישה לסביבה,מבחינה בדברים מאוד מהר... וחברה מאוד תומכת וטובה.
קצת רקע:
היא נולדה בארץ ובגיל קטן מאוד ירדה מהארץ. כשהיא חזרה לארץ באמצע היסודי ההורים שלה עברו גירושים מכוערים. היחסים שלהם היום מזעזעים במיוחד מהצד של האבא. זה סוג סיפור כזה של סינדרלה: היא באה אליו כל סופ"ש שני רק בשביל לראות את אחיה הקטן (מהנישואין ה-2) ומטפלת בו. על הדרך האמא החורגת שלה נטפלת אליה,מתייחסת אליה מאוד לא יפה,מנצלת אותה לעבודות בית...זה לא ממש הנושא למרות שזה עניין מאוד חמור. היא טיפוס שקשה לו להפתח מהר לאנשים בגלל מה שהיא עברה,לא מתחברת לכל אחד אבל עם זאת מאוד נחמדה ולבבית לאנשים ולא מסיתה או מלכלכת. בחופש הגדול היא התחילה לשקוע בדיכאון. אנחנו גרות די רחוק אחת מהשנייה, 20 דקות נסיעה באוטו ובאוטובוס זה יכול לקחת גם שעה (אם אני אגיד היכן שתינו גרות אני אחשף ואני מעדיפה שלא).בחופש לא נפגשנו הרבה (ישלנו חברות משותפות אבל הן גרות לידי והיא גרה ביישוב אחר אז היה קשה מאוד להפגש איתה). עם כל הבדידות היא שקעה בדיכאון...היא ילדה זהב,מאלה שלא מושכים תשומת לב ולא במרכז העניינים אבל מדהימים באופי שלהם ומיוחדים ברמה אחרת. היא לא חושבת ככה. היא מלאה קצת, לא יפה במיוחד אבל עם חיוך מהמם שכובש כל אחד... לא מזמן היא סיפרה לי ולעוד חברה שהיא ניסתה לחתוך והראתה לנו. זה לא היה נראה ממש כמו "חתכים" אלא כמו סימנים אדומים מבלי "לפתוח את העור עצמו",בבירור יותר מעמיק אני והילדה השנייה הגענו למסקנה שהיא רוצה שירגישו בה, שיהיו יותר מודעים אליה, יותר תשומת לב כי זה חסר לה ושלא מדובר ב"לחתוך באמיתי" אבל עדיין זה די הפחיד אותנו כי היא התייחסה לזה בקלילות יתר. היא מקבלת טיפול פסיכולוגי וכדורים נגד דיכאון אבל המצב שלה מחמיר:הולכת באמצע היום הביתה "כי היא לא מרגישה טוב", מחסירה ימים מהבצפר, מתבודדת ולא תמיד מנסה ליצור קשר במהלך ההפסקות והלימודים....היום ראיתי את חברה שלי (הילדה השנייה שמודעת למצבה) בוכה ואת החברה שבדיכאון מנסה להרגיע אותה. היא בכתה כי הפעם מאי (שם בדוי) באמת חתכה, כשביקשתי לראות (כי חשבתי ששזה ירגיע את החברה השנייה לראות שאני לא נבהלת כי מראות כאלה לא מפחידים ומרתיעים אותי) נחרדתי ועברה בי חלחלה.... הייתה לי סחרחורת רצינית וכמעט שהתחלתי לבכות! זה היה מזעזע! לאורך כל הזורע שלה עד למרפק היו חתכים די עמוקים, אדומים באורך של בערך 5-7 ס"מ והיו כאלה בערך 5-6 חתכים והיא עוד אמרה שהם כמעט החלימו ושלפני זה היה הרבה יותר גרוע... אני פשוט עמדתי להתעלף. כואב לי לחשוב שחותכים שם כי זה איזור כזה עם וורידים, ועור עדין ומקום כזה...לא יודעת איך לתאר את מה שהרגשתי! הרגשתי שנפלתי לתוך תהום... זה כל כך העציב אותי ותסכל אותי שזה מה שקורה לחברה שלי ואני לא יכולה לעשות עם זה משהו!!
המצב רק הולך ומחמיר, אני והחברה השנייה יודעות שהיא צריכה יותר חברה אבל לפעמים היא מרוחקת כזאת ואנחנו לא רוצות להכביד עליה ולפעמים היא פשוט נעלמת ולא מנסה ליצור קשר. באלי כל כך לחבק אותה ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר. היא סיפרה לאמא שלה שהיא חתכה אז הגבירו לה את המינון של הכדורים או משהו כזה... אמא שלה בעצמה אבודה קצת בתקופה הזאת ואבא שלה בכלל לא מודע למצבה (ולפי מה שהבנתי הם לא ממש בקשר כרגע). למזלינו הרב היא מספרת לנו את זה אבל אומרת שקשה לה לספר לנו כי היא ראוה שזה פוגע בנו, מעציב אותנו ומכביד עלינו. כמובן שאנחנו מיד שוללות את זה ואורמות לה שלא משנה מה היא חייבת לדבר איתנו כשהיא מרגישה צורך לחתוך (חלילה חלילה חלילה) או לפרוק משהו. יש לה גם קטעי םכאלה שישלה סחרחורת והאי מרגישה לא קשורה פתאום לילדים שנמצאים לידה ונעשית מבולבלת...
מה לעשות? כל כך כואב לי ואני כל כך רוצה לעזור אבל לא יודעת איך!