שלום,
אני יודע שההודעה שאני הולך לכתוב עכשיו היא לא לגיטימית והולכת לעורר הרבה עצות קשות, אבל אני בא לכאן כי אני מבין שאני לא בסדר וכי אני באמת רוצה לדעת איך להתמודד עם הבעיה החמורה שיש לי.
מאז ומתמיד אני הומופוב, ברמה קיצונית מאוד
והנה, פתאום זה בפתח ביתי, פתאום הילד שלי בגיל 26 מחליט לצאת מהארון ולגלות לנו שיש לו גבר כבר שנתיים ושהוא ככה כבר מגיל 15...
התגובה שלי הייתה קשה מאוד עד רמה של קללות, אבל זה מה שיצא לי ולא יכולתי להסתיר או להיות עדין יותר. כשהוא סיפר לנו את זה לפני כחודש אני זוכר שהמוח שלי פשוט לא עצר ממחשבות וכל פעם שהייתי מדמיין את הבן שלי בסיטואציות מיניות הייתי נגעל עד כדי בחילה (וזה למרות שניסיתי שלא לדמיין אותו, אבל לא יכולתי, הדמיון גבר על המוח שלי לצערי).
הבן שלי רוצה להציג בפנינו את החבר שלו, אבל אני נמנע מזה כבר חודש ומבקש עוד זמן לעכל את הבשורה הלא פשוטה הזאת... הוא קצת כועס על זה אבל פחות או יותר מבין.
אני מרגיש שאני נגעל מהבן שלי... ואני יודע שזה לא בסדר, אבל ככה אני מרגיש
גם כשאני יושב איתו במסעדה לארוחת צהריים אני פשוט לא מסוגל, רצות לי במחשבות תמונות מזעזעות של סדום ואמורה, פשוט ככה....
אני מרגיש שלאט לאט אני רוצה להתרחק מהבן שלי ואני לא שולט בזה, לא שולט ברגשות שלי אליו (יותר נכון בחוסר הרגשות שלי אליו).
מה לעשות? איך מתמודדים עם כל זה?
אשתי אגב עם המחשבות הרוחניות שלה ש"הכל בידי האל והכל טוב ונקבל אותו כפי שהוא", גם אם זה נכון.... אני פשוט לא מסוגל. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025