מצב שמחמיר מיום ליום! פשוט הרסתי הכל...

שלום לכולם!
פעם ראשונה שלי שאני באתר , ובכלל שאני משתף חלק ממה שעובר עליי .
לפניי שאתחיל , המון זמן שאני נכנס לאתר וקורא מה שאנשים כותבים, ומדהים לראות כל פעם מחדש את העידוד והתמיכה בתגובות.

אקצר בדבריי ואשתדל לכתוב בנימה חיובית (למרות שבמצב שאני נמצא אני רק רואה שחור , במיוחד שאת שנותיי היפות ביותר בחיים הפסדתי ומפסיד כעת).

אני אדם שמבחוץ נראה רגוע ושהכל בסדר אצלו , במיוחד מול אנשים אחרים( קרובי משפחה או אנשים אחרים).

תקופת התיכון עברה , בסבל נפשי נוראי . לא השתתפתי באף טיול , ארוע , טקס או כל דבר אחר שהייתי צריך לבוא במגע של דיבור והשתתפות עם אחרים.
לא היה לי אף אחד לשתף במה שעובר עליי , ואת ההורים שלי לא רציתי להעציב , (במיוחד את אמא שלי , שהיא אישה מדהימה , נותנת מעצמה בלי חשבון ותמיד שומרת על חיוך ,למרות כל העיניין של הגירושין והמצב בבית).
כולם הסתכלו עליי כאל רח רפאים , הרגשתי כמו אחד שרואה ובלתי נראה , וזה התבטא בהמון דברים במסגרת הלימודית , אך למזלי סיימתי עם תעודת בגרות מלאה כי הבנתי שבשבילי זו המטרה היחידה שנשארה .

זה שלא פרקתי והתעלמתי ממצבי נתן לי כח ( אני יודע שזה נשמע מוזר) , לקום ולהתגייס לקרבי (שירתתי 3 שנים ביחידה מובחרת כלוחם ), והייתי בטוח שמה שעבר עליי זה בר-חלוף.
השירות לא היה קל בכלל , (במיוחד במצבים קריטים שבהם הייתי צריך להיות חלק מכולם ) , ומכאן שפיתחתי את "מנגנון השקר" (ככה אני קורא לזה) שהלך והפך להיות בהמשך חיי, דרך חיים שהרסה אותי , אופי שיקרי שפיתחתי לעצמי כדי שלא יגלו את חלשותיי.... הצבא עבר בשלום , עם הרבה מטען נפשי וזיכרונות רעים שנשארו.

מהשחרור הכל התחיל להדרדר בצורה חדה. פשוט לא מצאתי את עצמי לחלוטין , הפכתי להיות עצבני , עצוב , עקשן , שקרן , מתרץ על כל דבר כדי להסתיר את האמת ומנסה "לתרום" את חלקי בבית .
אתבייש לומר (אך זו האמת שגורמת לי עוד יותר לשקוע ברע ), שעד היום לא עבדתי , לא עשיתי שום דבר למען עצמי , לא הצלחתי לשמור על קשר עם אף אחד. נשאר רק נזק שמכפיל את עצמו כל יום.

אני פשוט הרסתי הכל . אי האמון שלי באנשים ,הביטחון העצמי הנמוך , הפחד להפגע ולהכשל , החיים הריקים , האבטלה , הוויתור על השאיפות , הרע שגרמתי לקרובים אליי , הפיספוס , הידיעה שהכל שחור ומעל הכל הבדידות , גרמו לי לשקוע עמוק , בלי שום קצה אור לשינוי.
כל זה מתבטא בעבודה שאני לא מצליח למצוא וכנראה לא אמצא ( יש לי "חור שחור" של 4 שנים בקורות חיים וכל מקום שאני מגיע אליו פוסלים אותי עוד לפניי ההתחלה) , ובידיעה שהחיים יהפכו להיות השרדות כואבת , שלא נדבר על אישה וילדים.
ביננו מי כיום תרצה בחור כמוני שלא הצליח בכלום.
ממה שאני רואה אצל אחרים , אצלי הסיכויים לא קיימים בכלל , כל צעד שאני מנסה לעשות הופך להיות סיוט. במיוחד כל השקרים שפיזרתי סביבי מול קרובי משפחה , שתמיד שאלו בלי סוף , ואני שיקרתי בלי סוף , ולענות בעתיד על שאלות בקשר לחתונה , זה כבר יהייה גדול עליי , אני אהפוך להיות מנודה מהחברה.

קיבלתי המון תמיכה מההורים שלי ורצון לעזור , שלבסוף זה הפך לתסכול שהם לא הצליחו לעזור לי , ולצערי חברה של אחי שהפכה להיות אשתו , חיה בבית שלנו 6 שנים ועשתה ממני הכבשה השחורה מול אחי , שגרם שהוא לא הבין אותי , ו"הקשר" ביננו הפך מנותק למרות שהוא ואישתו באים כל שישבת , ואני כרגיל מעיף את עצמי לבית של אבא שלי , כי מרגיז לראות את היחס האפאטי שלהם.
למרות שאני פגוע מאוד מאנשים מהעבר ומקרובים אליי , אני לוקח את האשמה במצב הזה עליי.

זה לא שאני אדם רע ומוזר עם "קרניים" (לכל אלו שתוהים) , פשוט נתנו לי להרגיש ככה תמיד . נכון אני לא מבלה אין לי פייסבוק ולשבת עם חברים או עם בני דודים נשמע לי רחוק , וללכת לפסיכולוג (כמו שתיד אומרי לי) לא יקרה , אני לא רואה שום סיבה לשבת מול אדם זר ולספר לו מה עובר עלייך.

החיבור היחיד שלי הוא לשקט ( אני הולך המון לים ,סתם לשבת לבד על החוף), לגיטרה שלי (אני מנגן מגיל 11 , ומכור למוזיקת רוק ובלוז , שגם בזה תמיד ראיתי את עצמי שונה מאחרים ) , ולגלשן (עד לפניי 3 שנים גלשתי ולצערי הפסקתי עם זה).
אלו הדברים היחידים שאני עשיתי ועושה.

אסיים כאן , כי זה מתחיל להיות ארוך ויש לי עוד המון לכתוב .

תודה מראש לכל אלו שטרחו וקראו את כל זה , ואשמח מאוד לשמוע דרכים , רעיונות ,
ועצות מאחרים , להאיר קצת את עיניי ...

נ.ב : אני יודע שקיימים אנשים עם בעיות פי אלף יותר גדולות , וליבי איתם ,
אך לצערי ההשווה הזאת עם כמות וגודל הבעיות שלהם ,לא גורמת לי להסתכל על החיים בגישה טיפה יותר חיובית.