הי, אני בת 18... היו לי הרבה ידידים כמו אחים, הייתי תמיד אני כשאני איתם, חופשייה, יכולה לדבר איתם שעות ולא היו נגמרים הנושאים, היינו צוחקים, ותמיד אלו היו בנים שהייתי רואה כמו אחים, ובגלל זה הייתי גם הייתי חופשייה.
הקשר עם רובם התנתק כי בשלב כלשהו הודו שהם מאוהבים בי, (כל אחד בזמן אחר כמובן) ואני שראיתי אותם כמו אחים ברור מאליו שלא יצא מזה כלום והקשר היה מתנתק בשלב כלשהו.
אבל אף פעם לא היה לי חבר.. לא התנשקתי, כלום ... ותמיד כששואלים אותי את זה, גם ידידים למרות שאני ממש סגורה בנושא כי אני לא חושבת שזה משהו לדיון ציבורי, זה שלי וזהו, אבל ידידים שהיו שואלים בשיחות של אחד על אחד עם היה לי חבר פעם והייתי אומרת שלא, היו נכנסים לשוק ולא מבינים למה...
אני לא לחוצה לחבר, יש זמן אני לא בת מאתיים אבל הקטע שמבאס אותי זה שלא פעם היו לי צאנסים לפתח זוגיות עם גברים אחדים ומסויימים שהייתי מאוהבת בהם אבל לא הייתי מצליחה להיות אני, דווקא בגלל הרגשות.
הייתי קופאת לידם, הייתי נהיית בישנית, שקטה, לא יודעת מה להגיד, מפחדת שלא אגיד את הדבר הנכון, מתכתבת ומשנה מאה פעם ניסוח של כל משפט... וזה לא בשליטתי זה פשוט קורה, וזה מתסכל, כי ברור שאם הייתי עצמי זה יכל להיות משהו.
יש לכם טיפים? ולדעתכם זה נורמלי? זה קורה גם לכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025