הידידות שלו שרוטות, מה כ"כ כואב בלהתבגר קצת?

אני סוגרת עם החבר ה-כמעט -לשעבר כמה שנים.
קיבלתי אותו על כל המגרעות שלו כי הסתכלתי והתמקדתי תמיד רק ביתרונות.
רציתי קשר, ידעתי לבנות קשר אמיתי ואני יודעת בדיוק גם איך להחזיק אם אני רוצה.
מבחינתו, הוא שיחק תמיד משחק כפול תוך זה שהוא תמיד הראה לי שחשוב לו הקשר.
משחק כפול כדי שימצא חן.שזה גם אומר למכור אותי לפעמים בכלום כסף.
החברים שלנו הולכים מן הסתם לפי הקצב של הקשר שלנו, כשהוא בסבבה איתי- כולם כאלה מותק, סוכריות ממש. וכשאנחנו לא בסבבה - מתחיל משחק להקיא ממנו.
ביחוד הידידות השרוטות שלו.
כל אחת יותר חלולה, נצלנית ושרוטה מהשניה. לא היתה אחת נורמלית!!!
כשהן היו רוצות להתקרב אליו הן בכאילו כאלה חברות טובות שלי, מתוקות אלי, ממש דובי איכפת לי. וכשהן כבר מספיק קרובות - מתחילות לבעוט קצת (משתחרר להן בורג) וכשהן מתווכחות איתו או שהוא מנתק אותן ממנו הן עושות הכל כדי לפגוע, ויכולות להתעסק בזה תקופות עם פרצוף של איכה כל היום.
אפילו ידידה כמו שצריך הוא לא יודע לבחור. בוחר אותן על בליינד. מהאחרונה...הוא לא התלהב אבל כן יזם מנואשות (האחרות כבר "לא מספיקות" לו).
אני קוראת אותו כמו ספר פתוח בלי הרבה פרשנויות ובלי הרבה דיבורים. מספיקה לי שניה להסתכל עליו.
הפעם לדעתי הוא חתך די מהר. אבל ראבאק- עד לאן הוא מגיע???
הנה, עוד אחת שמתה למצוא את הדרך לקפל אותי בפח והוא בסבבה שלו משתף פעולה.

אני אדם מאוד יציב. יש לי את הפאקים שלי, אבל זה תמיד יהיה זניח לעומת מה שמייחד אותי. וכשמעצבנים אותי ומחכים לי בפינה כל מיני נשמות טובות - אז מספיק!
ראבאק, זה בגללך, עזוב אותי.

אני לא מאלה שמשחקות אותה שקטות ושותקות אבל מאחורי הגב תוקעות סכין.
אני לא משחקת בקקי, אין לי סבלנות לשטויות האלה.
וגם אם צריך לשחק, זה לא משחק נכון. זה משחק לטיפשים, כי פיקח מבין מול מי יש לו עסק.

ככה שהוא מכניס אותי לפינות בלתי אפשריות ואחר כך משחק אותה דפוק ולא מבין.
הוא יודע טוב מאוד מה קורה סביבו. נמאס לי מהמשחקים, מחוסר שביעות הרצון, מהעשרה אחוז שהוא לא יודע לחיות בשיתוף, מהחוסר כבוד, נאמנות. די נמאס לי ממנו.
מפליא אותי שקיימת באמת איזו שפה שהוא מדבר עם הסתומות האלה. ועוד יותר מעניין אותי, עד לאיזה קיצון הוא יגיע שיפגע בי. כאילו, מתי זה נחשב "מספיק" ומוגזם.
כי אם הוא הגיע לנסות עם זו האחרונה המכוערת והמניפולטיבית (ואעצור כאן עם מה אני חושבת) ושם לה ברז, זאת אומרת שזה אפילו לא השיא.
אני מבחינתי, סיימתי לדבר איתו.
מעניין אותי לדעת איך הוא היה מרגיש אם הידידים של היו מתנהגים אליו כמו שהן אליי. ולא חסרים לי ידידים, ממש לא.
או החברים שלהן- האם מישהו מהם היה מוכר אותן כמו שהוא מוכר אותי? אני בספק.
אז מה כל כך כואב בלהתבגר קצת??

אין לי ידיד שלא מסתכל על כל אחת מהן בסיטואציה כזו או אחרת בצורה עקומה.

יש או יכולה להיות אפשרות התנהגות מבחינתי אחרת או שפשוט לקרוא לזה איך שקוראים לזה וללכת ממנו סופית?