איך לגרום לאנשים להבין שבחורה יפה היא לאו דווקא רזה?

אז ככה,אני חכמה, רגישה, אומנית, אמפתית, חמודה, עדינה, בעלת דעה וכו.. ולא בהתנשאות אלא מתוך מודעות חזקה לאני הפנימי שלי. עברתי לא מעט בחיי אבל לא על כך מדובר.. ובכן אני אמשיך- יש לי פנים יפות עיניים כחולות שיער בלונדיני, גובהי נושק למטר 60 אבל, אני שמנה אני שוקלת 67. בהיותי קטנה בערך עד שקיבלתי מחזור בגיל 13 הייתי רזה נורמלית אף פעם לא יחסתי יותר מידי חשיבות למראה חיצוני של אנשים וגם לשלי (זה לא שהייתי מוזנחת פשוט בקטע של הרזה שמן לא הפריע לי בכלל ולא דיבר אלי) ואז השמנתי טיפה ולפתע כולם, חברות, משפחה וכו התחילו להעיר הערות. אבא שלי דיבר על זה עם אמא שלי כאילו אני לא שומעת אותם ואת האכזבה שלהם ממני. ובכיתה ח סבתא שלי שלחה אותי בהסכמת לדיאטנית כי אני חייבת לרזות את החמש קילו הנותרים ואני לא הבנתי מה רוצים ממני בכלל ומה לא בסדר בגוף שלי רק הבנתי שמשהו לא טוב בו ושאני צריכה להתבייש בו. ואיזה פלא מהדיאטנית לא רק שלא הרזתי אלא השמנתי עוד כמה קילויים. בכיתה י הרזתי את העשרה קילו האלו ופתאום התחילו לומר לי איזה יפה וכו מה שלא אמרו לי אף פעם קודם לכן. ואז שוב התחילו להשמע הערות מהמשפחה ששל אל תאכלי מיזה ואל תאכלי מיזה כדי שלא תשמיני בחזרה. ואז התחלתי להחביא אוכל ולקחת לחדר כדי שחלילה אבא או אמא לא יראו שלקחתי חטיף או שניים. ואז השמנתי חמישה קילו והרגשתי כ רע שאני לא יודעת אפילו מאיפה צץ הרעיון והתחלתי לאכול ולהקיא. (אני לא עושה ספורט כי יש לי בראש ובלב קולות של האנשים שקראו לי שמנה.. ואני מתביישת אפילו מעצמי לעשות ספורט גם לבד בחדר) שנה שעברה רזיתי שוב בערך חמישה קילו אבל זאת לאחר שלא אכלתי כמעט ואם אכלתי רוב הפעמים הקאתי לאחר מכן. ואז אחרי זה שוב השמנתי את החמש קילו האלו והם וההקאות איתי עד היום למרות שאני כבר בכיתה יב. (אני בהחלט מטופלת אבל הטיפול לא עוזר כאילו לא באמת יש עם מי לדבר)
עכשיו זו פסקה חדשה כי אני לא יודעת איך להכניס את זה בתוך מה שנכתב למעלה. יש לי אחות שקטנה ממני וכולם מאז שהיא קטנה אומרים עליה ולה כמה שהיא יפה חכמה מצחיקה חמודה וכו.. ולי לא היו אומרים כמה אני יפה וכו אלא היו אומרים כמה אני חכמה ומוכשרת ופה זה בערך התחיל ונגמר.
מכעיס אותי שבשביל להחשב יפה ו"כוסית" צריך להיות עם ציצי ותחת, יש לי אותם ואפילו בשפע אבל אין לי בטן רזה וטוסיק ורגליים מושלמות. מכעיס אותי שתאהבי את עצמך כמו שאת אבל איכשהו אם זה חבר חברות משפחה ואנשים תמיד תהיי פחות יפה מזאתי שכן יש לה את הנתונים. רוצים להשריש מודל יופי שיש אותו בכל מיני צורות אבל מביאים כביכול שחקניות ו/או דוגמניות איזה מטר שבעים ומעלה עם מידה 38 עד 46 ואומרים לנו זה מידות גדולות, אז אם הן מידות גדולות אז מה אני?! שאפילו מגיעה למטר 60 ולובשת מידה 40-42. עליהן זה לא נראה כמו שעלי כיון שאם אני שוקלת 67 ואם דוגמנית למידות גדולות שוקלת כך לפי הגיון בריא מבינים שאצלן זה מתפרש על כל אורכן הארוך. ואף על פי שאני צורכת "בחנויות רגילות" ולא של "מידות גדולות"(למה בכלל צריך להפריד את זה ולעשות בחנויות מחלקה למידות גדולות או חנויות מיוחדות לזה למה אי אפשר פשוט לשים את כל הבגדים ביחד בכל ההמידות? למה צריך כל הזמןן להראות אם את שמנה את שונה את פחותה..) זה מפריע לי שזה מה שמייחסים למידות גדולות.
מפריע לי שבנות רזות יכולות לאמר לי גם אני עוברת קשיים בחיים לא רק את. תני לי לאמר לך משהו אולי את עוברת דברים אבל את רזה טבעולם שבו רזה זה יפה יהיה לך יותר קל עם הסביבה בנים וכו.
הייתי רושמת כאן עוד הרבה אבל נראה לי חפרתי מספיק
נמאס לי מעצמי, מהשקר של העולם הזה פשוט נמאס לי מהכל !
אני לא יודעת כבר איך להכיל את עצמי את הסביבה אין לי טעם לחיים כמה שזה נשמע טפשי. אנשים תגידו לי איך אני לאהוב את עצמי ולהכיל את הסביבה כי אחרים אני אוהבת ואין לי שנאה כלפי אף אחד אלא רק כאב??? ואיך לגרום לאנשים להבין שבחורה כוסית יפה או איך שלא תקראו לזה היא לאו דוקא רזה עם ציצים ו/תחת?? אני אפילו לא יודעת מה לשאול ואיך פשוט תגידו משהו לגבי הכתוב פה בבקשה..