אני מכוערת! למה אנשים כאלה צבועים?

טוב אז ככה. אני בת 17, לא יפה בלשון המעטה. אני נמוכה ושמנמנה, 1.56 על 55 קילו. יש לי שיעור יתר כנראה בחזה, בבטן, בפנים, בגב, ובכל מקום בערך בגוף. אקנה בולט, מלא שחורים, פצעונים קטנים על הידיים, הכתפיים וברגליים, אסטמה של העור, בקיצור עור חרא. בנוסף יש לי כתמים בכל מיני אזורים בגוף ובפנים, סימני מתיחה, שיניים שאני לא אוהבת, עיניים צמודות, אף גדול ושפתיים דקות, גבות דוחות, כפות רגליים של גבר ועוד.. כונפת על. אני באמת שונאת את עצמי מכף רגל ועד ראש, וזה לא נובע מאיזה שהיא בעיה בדימוי העצמי, אני פשוט מכוערת וככה נולדתי. בחיים לא היה לי חבר, וגם המצב החברתי שלי לא בשמיים. יש לי כמה ״חברות״, רק למראית עין, שעושות לי טובה שהן עונות לי פעם ב-, וכמובן לא מזמינות אותי לשום מקום. אני יודעת שיש אנשים יותר מכוערים ממני וכל אחד נולד עם הפאקים שלו, אבל אצלי הם מכריעים. אני לא יכולה ללכת לים, להסתובב עם גופיות ומכנסיים קצרים, הפעם האחרונה שלבשתי שורט הייתה בכיתה ז׳.. תמיד בשיעורי ספורט כולם מתלבשות ביחד ואני בשירותים כי אני מתביישת. יש בי הרבה דברים שאני רוצה ומסוגלת לתקן.. קראתי על הרבה טיפולים באינטרנט לרוב הבעיות שלי. אני יודעת שיפה אני לא אהיה לעולם, זה הגורל שלי, קוף אדם, אבל לפחות לא יסלדו ממני ככה. ההורים שלי כל הזמן משקרים לי בפנים ואומרים לי שאני יפה וכל מיני שטויות. יש בי דברים סבירים, שיער חלק ועיניים כחולות אבל זה הכל.. ושאתה כזה מכוער זה באמת לא משנה. בזמן האחרון החלטתי לקחת את עצמי בידיים ופשוט לתקן את מה שאני לא אוהבת, כי במצב הזה בחיים לא יהיה לי חבר או שירצו להיות חברים שלי, אני לא משדרת ביטחון עצמי או מחייכת כמעט, ואני בטוחה שזה יעזור לי. אבל כרגיל כולם צבועים. היועצת קראה לי לשיחה פעם וסיפרתי לה על התיקונים שאני צריכה וכל הטיפולים שבא לי לעשות, והיא אמרה להורים שלי שיש לי אובססיה ליופי והיא דואגת שאפתח הפרעות אכילה! מאז ההורים שלי לא מוכנים לשמוע על כלום, לא על אינפרא ורופאי עור ועוד טיפולים שרציתי לעשות. אני לא מסוגלת כבר.. אין לי כוח לזה. כאילו נגזר עליי הכיעור! כל האנשים בעולם הזה מתאפרים, עושים ניתוחים פלסטיים, קרמים יקרים, הולכים לספר, כמה מייקאוברים אנשים עשו שפשוט שינו להם את החיים. ורק לי יש אובססיה ליופי. מה הם רוצים ממני??? נמאס לי לחיות..