הוא התכתב עם מישהי 3 ימים, זו בגידה? פעלתי נכון?

היי כולם,

אני נמצאת במערכת יחסים עם חבר שלי כבר כמעט חצי שנה אנחנו מדברים המון בוואטסאפ על בסיס יומי במשך כל היום ובפלאפון לפעמים. אנחנו גרים יחסית רחוק אחד מהשני ובתקופה האחרונה קשה לנו להפגש הרבה.
השבוע עבר עלינו סוג של משבר ראשון... הרגשנו שמשהו לא בדיוק שם- לא בהודעות ולא בשיחות.
דיברתי איתו לפני כמה ימים קבענו שאני אבוא לישון אצלו וגם אמרתי לו שאני רוצה להפגש בסופ"ש כדי לברר מה הולך איתנו כי לא יכולתי להמשיך לאכול סרטים.
נפגשנו, דיברנו, הבנו שמשהו באמת קרה איתנו בשבוע האחרון הוא ביקש הפסקה של איזה שבועיים שנתרחק קצת כדי לראות מה קורה, הסכמתי. הקטע הוא שהוא לא רצה שאני אלך והתעקש שאשאר לישון אצלו בכל מקרה.
במשך הערב הרגשנו שהשיחה עשתה לנו ממש טוב, דיברנו, צחקנו, ועשינו שטויות כמו בתחילת הקשר, כאילו משהו נפתח מחדש והיה ממש כיף ואז הוא אמר שכבר ממש לא באלו הפסקה שהוא הבין שזו היתה מעידה קלה בקשר.
בבוקר קמנו ותוך כדי דיבורים הגענו שוב איכשהו לדבר על ההפסקה והוא שאל שאלות מוזרות ואמר דברים מוזרים שלא מתאימים לו... קלטתי שמשהו לא בסדר אז שאלתי והוא אמר שבאמת קרה משהו במהלך השבוע- במסגרת התפקיד שלו בצבא כשהוא הלך לאיזה מקום הוא פגש איזה מישהי והיא נתנה לו את הפלאפון שלה והם דיברו איזה יומיים שלושה (כולל קצת באותו הערב שאני ישנתי אצלו) בקשתי לראות את השיחה, הוא נתן לי, לא ראיתי משהו נורא... סתם דיבורי הכירות.
הייתי בהלם כי אני מכירה אותו כבר מספיק זמן כדי לדעת שהוא לא כזה. כמובן שהתחלתי לבכות לא יכלתי להחזיק את זה בפנים.
הקטע הוא שכשהוא ראה אותי במצב הזה (פעם ראשונה שזה קורה) הוא פשוט נשבר, התחיל לבכות לידי לבקש סליחה מיליון פעמים להגיד "לא יודע מה עבר עלי", "אני אוהב אותך והרסתי את זה רק בגלל מעידה קטנה"
חייבת לציין שאני הקשר הרציני הראשון שלו, וגם בשיחה הוא אמר לי שהוא לא יודע מזאת באמת אהבה ואיך זה מרגיש ובגלל זה הוא רוצה את ההפסקה הזאת כדי לראות אם זה זה.
ברור שקמתי והתחלתי לארוז את עצמי כדי לעוף משם תוך כדי הוא כל שנייה עוצר אותי ומבקש שאשאר ואקשיב לו... לא יכולתי לראות אותו ככה ובאיזה שהוא שלב אפילו כבר לא כעסתי יותר כי הוא היה נראה שבור כל כך ובכה, בחיים לא ראיתי מישהו ככה.
נתתי לו את המבט הכי "קר" שלי ועצרתי להקשיב לו... ופשוט לא יכולתי יותר, חיבקתי אותו כמו שבחיים לא חיבקתי מישהו ותאמת גם לא היה לי אכפת כבר, אני מרגישה אליו משהו ככ חזק והיתה לי את החצי שנה הכי נפלאה שהיתה לי בחיים.
אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב, להיות עם עצמי, הוא הבין והסיע אותי כל הדרך הביתה בלי להפסיק להגיד לי כמה שהוא אוהב אותי ושעכשיו הוא יודע שזה באמת ושככה זה מרגיש שהוא לא רוצה שזה יגמר, שהוא היה צריך את הכאפה הזאת כדי להתעורר ולהבין את זה.
ומחק את השיחה איתה, לידי.

אני לא יודעת אם פעלתי נכון, מצד אחד זה היה כולה דיבורים איתה, הוא לא עשה כלום יותר מזה... מצד שני אני לא מרגישה שהצבתי לו גבול מסויים, בעיקר כי לא הייתי מסוגלת.
באמת שאני אוהבת אותו, מה לעשות עכשיו?

פעלתי נכון?
באמת שאני צריכה שתגיבו ותענו אני שבורה ואין ל מושג מה לעשות...