אני באה ממשפחה דתית, לא חרדית אבל יש כפייה דתית מאוד חזקה מצד אמא שלי שבאה בכל מיני מובנים כלפיי וכלפי אחיי הקטנים.
אני בחרתי שלא ללכת בדרך הזאת, לעשות מה שעושה לי טוב, מה שישמור עליי שפויה. אמא שלי לא מקבלת את זה, אבל זה נושא אחר לגמרי..
אני וחבר שלי כבר תשעה חודשים ביחד, אנחנו גרים במרחק של שעה וחצי נסיעה, והוא גדול ממני בשנה.
מיותר לציין שאמא שלי שונאת אותו, היא בעצמה אמרה לי מיליון פעמים "אם הוא היה פה הייתי שמה לו רעל באוכל", "אני אוציא נגדו צו הרחקה ואמציא סיבה מתאימה" ועוד כמה..
תשעה חודשים שרק הוא בא אליי, תשעה חודשים שהוא נסחב בפקקים, לפעמים הוא בא באוטובוס ואז בכלל זה סיוט. כשהוא בא אנחנו יושבים למטה, קופאים מקור באיזו גינה או הולכים לאיזה מקום כי אליי אי אפשר לעלות.. הוא תמיד מקפיד שאני אעלה לבית בזמן, הוא נורא מכבד את אמא שלי.
דיברנו על זה שכדאי שגם אני אתחיל לבוא אליו, כי זה באמת לא בסדר שתמיד הוא בא. כל הזמן התחמקתי מזה בגלל אמא שלי ובכדי למנוע מריבות.
אז אתמול הוא בא לקחת אותי והלכנו אליו, אמא שלי התקשרה וכשאמרתי לה שאני אצלו- כי מה הטעם לשקר?!- היא התחילה לצרוח עליי ולצעוק שאני אחזור מיד הבית.
נשארנו שעה אצלו והוא החזיר אותי לבית, הייתי בבית ב00:30.
כשהגעתי היא צרחה עליי, שאני שרמוטה, שאני מחללת את עצמי, שאין לי כבוד ושלא אכפת לי מעצמי, היא אמרה שכל אחד יכול להגיד שהוא השתמש בי, שאני "מקולקלת".
בנוסף, היא אמרה שאני מביישת אותה ואת הבית שלי.
היא צרחה כמו מטורפת ואני שתקתי, לא היה לי כח אליה.
היא אמרה שרק זונות ושרמוטות מסתובבות בבתים של 'גברים', אמרתי לה בפעם האלף שאנחנו כבר תשעה חודשים ביחד, ושהוא לא שום 'גבר' אלא חבר שלי.
היא אמרה שזה לא משנה, ושאם אני אשאל כל בן אדם, חילוני או דתי- הוא יגיד שהיא צודקת.
אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר? זה באמת כל כך נורא שהלכתי אליו?
איך אני אמורה להסתדר איתה? אני לא מוכנה לוותר על החופשיות שלי בגלל שהיא מתנהגת כמו פרימיטיבית.
אני בחרתי שלא ללכת בדרך הזאת, לעשות מה שעושה לי טוב, מה שישמור עליי שפויה. אמא שלי לא מקבלת את זה, אבל זה נושא אחר לגמרי..
אני וחבר שלי כבר תשעה חודשים ביחד, אנחנו גרים במרחק של שעה וחצי נסיעה, והוא גדול ממני בשנה.
מיותר לציין שאמא שלי שונאת אותו, היא בעצמה אמרה לי מיליון פעמים "אם הוא היה פה הייתי שמה לו רעל באוכל", "אני אוציא נגדו צו הרחקה ואמציא סיבה מתאימה" ועוד כמה..
תשעה חודשים שרק הוא בא אליי, תשעה חודשים שהוא נסחב בפקקים, לפעמים הוא בא באוטובוס ואז בכלל זה סיוט. כשהוא בא אנחנו יושבים למטה, קופאים מקור באיזו גינה או הולכים לאיזה מקום כי אליי אי אפשר לעלות.. הוא תמיד מקפיד שאני אעלה לבית בזמן, הוא נורא מכבד את אמא שלי.
דיברנו על זה שכדאי שגם אני אתחיל לבוא אליו, כי זה באמת לא בסדר שתמיד הוא בא. כל הזמן התחמקתי מזה בגלל אמא שלי ובכדי למנוע מריבות.
אז אתמול הוא בא לקחת אותי והלכנו אליו, אמא שלי התקשרה וכשאמרתי לה שאני אצלו- כי מה הטעם לשקר?!- היא התחילה לצרוח עליי ולצעוק שאני אחזור מיד הבית.
נשארנו שעה אצלו והוא החזיר אותי לבית, הייתי בבית ב00:30.
כשהגעתי היא צרחה עליי, שאני שרמוטה, שאני מחללת את עצמי, שאין לי כבוד ושלא אכפת לי מעצמי, היא אמרה שכל אחד יכול להגיד שהוא השתמש בי, שאני "מקולקלת".
בנוסף, היא אמרה שאני מביישת אותה ואת הבית שלי.
היא צרחה כמו מטורפת ואני שתקתי, לא היה לי כח אליה.
היא אמרה שרק זונות ושרמוטות מסתובבות בבתים של 'גברים', אמרתי לה בפעם האלף שאנחנו כבר תשעה חודשים ביחד, ושהוא לא שום 'גבר' אלא חבר שלי.
היא אמרה שזה לא משנה, ושאם אני אשאל כל בן אדם, חילוני או דתי- הוא יגיד שהיא צודקת.
אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר? זה באמת כל כך נורא שהלכתי אליו?
איך אני אמורה להסתדר איתה? אני לא מוכנה לוותר על החופשיות שלי בגלל שהיא מתנהגת כמו פרימיטיבית.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025