החרמנות שלי מונעת ממני ליצור קשרים חברתיים עם גייז אחרים

אני בן 21, מלא בגחמות ותאוות. בא לי לטרוף את העולם, לעשות אהבה עם כל מי שיפה בעיניי בלי חשבון, זו הפנטזיה המגעילה שלי.

אממה, אני לא אדם כזה. זו רק פנטזיה, זו רק תאווה שלפעמים קופצת מתוכי, מאז שאני נער מתבגר.

יש לי בן זוג כבר 3 שנים. אני אוהב אותו, אבל הוא לא אדם מיני כמוני. למדתי להכיר אותו, להבין מי הוא. אני מקבל אותו כמו שהוא והוא מקבל אותי כמו שאני, עם כל הבעיות שלי. בלי תנאים.

אנחנו לא מרבים לעשות סקס, וקשה לי עם זה לפעמים. החיים הם לא סרט פורנו, ולא משנה עם כמה אנשים אהיה בזוגיות, אני יודע שגם איתם לא יהיה לי סקס כל הזמן. אני פשוט מכור לסקס ואוהב סקס ואוהב לפנטז. אבל ברגע שאני שוכב איתו אני כאילו מתאהב בו מחדש וכל מה שהיה כבוי אצלי כלפיו נדלק שוב. אני מעריך אותו מחדש בכל פעם יותר כשאנחנו שוכבים.

יש לי בעיה... אין לי חברים שאני יכול להגיד עליהם שהם חברים לחיים, לזקנה או משהו כזה. יש לי רק אותו ואת החברים שלו.

זה דבר שגורם לי להרגיש שאני כאילו הומו-סטרייט כזה, לא מוחצן, לא מממש את החיים הפרועים של הגייז, שמצד אחד אני יודע שאני לא בנוי לסגנון החיים הזה של המסיבות והסקס עם כולם, אבל מצד שני, לפעמים כל כך בא לי על זה. ואז אני עושה ביד, ונרגע מכל הרעיון.

לפני כמה ימים, ראיתי מישהו באוטובוס, אני יודע מי זה, הוא לא יודע מי אני. הוא נראה טוב, חתיך, ורציתי לפנות אליו, אבל לא יכלתי לפנות אליו או אפילו להכיר אותו, כי יש לי בן זוג, ורציתי לשמור לו אמונים. הרגשתי גם שאם אתחיל שיחה עם הבחור, זה עלול לגלוש לסקס או למשהו מיני אחר, אז לא רציתי לקחת את הסיכון של הכאבי מצפון האלה.

אני מרגיש יותר טוב שלא עשיתי כלום כמובן וששמרתי אמונים לבנזוג שלי, אבל אני בבעיה מהבחינה הזאת שאני לא מצליח לפתח קשרים חברתיים רגילים עם גייז, כי איכשהו אמי מוצא את עצמי נמשך לכל כך הרבה אנשים, לא רק לבן זוגי.

אני רואה גבר יפה, ואני נמשך אליו פשוט. לא משנה אם יש לי בן זוג בכלל, למה זה ככה? זה מעצבן אותי שאני צריך להתמודד עם התאוות האלה בכלל למין הגברי. בא לי להרגיש שאני נאמן לבן זוג שלי אבל אני יודע שזה לא רק באשמתי כי בכל זאת, אנחנו לא מרבים לקיים יחסי מין מלאים )דבר שאני נורא צריך במערכת יחסים.

מצד שני, מבחינתי אני לא יכול לתת רק חסקס להחליט אם אני אשאר עם מישהו או לא. אני התאהבתי בבנאדם הזה הרבה לפני שהתחלנו לשכב באופן מלא, ומעבר לכך. עם הזמן , בכל מערכת יחסים, יש פחות סקס ואני עשיתי מלא שיעורי בית בשביל להבין את זה.

אין לי כוח לריגושים האלה מחדש ,אני מאוהב כבר, טוב לי עם הבנאדם הזה חוץ מהעניין של הסקס אבל החסך בסקס גורם לי פשוט לבחון כל הזמן גברים אחרים ולראות איזה יפים הם ולפנטז על מה שהייתי עושה להם...

אני מנסה להעביר את המחשבות האלה על גבריפ שאני רואה סתם ברחוב ולא מצליח. איכשהו אני חושב שבגלל שאני פוחד לבגוד בבנזוג אני מצמצם כמה שיותר את הקשרים החברתיים שלי. לא רוצה לפגוע בו, לא מגיע לו, הוא הרים אותי מהקרשים ועזר לי כל כך. מגיעה לו את האהבה שלי, אפילו אם הוא לא נותן לי באותה מידה.

הוא אדם יחסית קר, לא ניתן לשנות את זה. אני מספיק בוגר כדי להבין אותו ולהבין את המצב הזה, אבל עדיין צעיר עם מלא מלא פרצי חרמנות שמקשים עליי לנהל את זה באופן תקין ולא ילדותי של: "אה, לא שכבנו אתמול? סבבה, אלך למצוא לי גבר במקום אחר ואחזור לישון עם הבנזוג בלילה כאילו לא קרה כלום"

זה לא אני. זה לא אני למרות שזאת פנטזיה ענקית.
אני גם פוחד מאיידס ולא מסוגל לשכב עם אנשים שזה הרגע הכרתי. פוחד מזה.
פוחד גם להיפגע . לא רוצה להתאהב במישהו אחר ואז שהוא לא יתאהב בי. או ינצל אותי. לא חסרים חלאות בקהילה.

אני לא רוצה להיות חלאה. אני מאוהב אהבת אמת בבן זוג,אבל אני אנושי, ומותר לפנטז. אם לא הייתי אוהב אותו לא הייתי נשאר איתו פשוט ככה... זה מי שאני.

הבעיה איתי זה שאני נורא מיני ורוצה לשכב עם כל דבר שזז. מבחינתי זה לא שולל את זה שאני מאוהב בבנזוג שלי... 3 שנים מבחינתי זה לא כלום... זה המון וזה אומר משהו אם נשארתי כל כך הרבה זמן עם בנאדם

אז .. לא יודע מה לעשות. החרמנות שלי מונעת ממני ליצור קשרים חברתיים עם גייז אחרים, וזה מבאס אותי.