על סף התמוטטות; מבחוץ נראית מאושרת אך מבפנים אני סובלת, מה לעשות?

שלום לכולם.

אני בת 21 כלפי חוץ בחורה מצחיקה ודומיננטית עם שמחת חיים וחברותית.
אני כותבת לכם עם דמעות בעיינים, אני כבר לא מרגישה טוב,אין לי כוחות להתמודד עם זה,מפחדת שיקרה לי משהו..

יש לי ocd (אובחנתי) כחמש שנים. בהתחלה לא ממש התייחסתי לזה וחשבתי שזה יעבור אבל עם הזמן זה רק מחמיר ומתווספים עוד ועוד טקסים ומחשבות טורדניות וכפייתיות שלא נותנות לי מנוח ומפריעות לי לתפקוד היומיומי בצורה קשה.

אזרתי אומץ ולפני כשנתיים התחלתי לטפל בזה וסיפרתי לאמא שלי ופנינו לפסיכולוגית. התחלתי אצלה מספר טיפולים כדי לנסות לראות אם זה יעזור לי ללא תרופות אבל אחרי כמה זמן אני והפסיכולוגית הבנו שזה לא ממש עוזר ואני די תקועה במקום והיא אמרה לי שכדאי לי לפנות לפסיכיאטר ולהתחיל בטיפול תרופתי וביחד לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי וששילוב של השניים עשוי לעזור לי ולהוציא אותי מהסבל הזה שאני עוברת כבר כל כך הרבה זמן. היו לי המון המון חששות מתרופות פסיכיאטריות וממש פחדתי מזה והיא הסבירה לי שנכון שיש כל מיני דעות קדומות אבל היום הרפואה מתקדמת והתרופות האלה בסך הכל עוזרות לבנאדם ויש תרופות שהן בטוחות ומוכרות עם כמעט ללא תופעות לוואי ואני לא צריכה לפחד ושאני יהיה במעקב עם הפסיכיאטר ומקסימום אם משהו לא יתאים אפשר לשנות וכו. היא הפנתה אותי לפסיכיאטר ממש נחמד ובנאדם מקסים שהייתי אצלו כבר פעמיים וגם בפניו העלתי את החששות שלי לגבי התרופות. הוא הסביר לי שזה נורמלי לפחד אבל יש הרבה מיתוסים לא נכונים לגבי התרופות הללו ושלא כל מה שרשום באינטרנט הוא נכון. הפסקתי אצל הפסיכולוגית ההיא את הטיפול (לא מסיבה מיוחדת כלשהי, פשוט הזנחתי את זה), ולאחר מכן התחלתי אצל פסיכולוגית אחרת שגם אצלה הפסקתי כרגע, אבל אני מתכוונת לחזור אליה. כבר קניתי את התרופה (ציפראמיל) והרופא אמר לי להתחיל מרבע כדור, ואז חצי ואז שלם. ככה לאט לאט בהדרגה. הוא הבהיר ואמר שהתרופה הזו ידועה ומוכרת וכמעט אין לה תופעות לוואי, וגם הרוקחת אמרה שאין תופעות לוואי מיוחדות חוץ מנימנום. עדיין לא נגעתי בכדורים, אני מתכוונת להתחיל ממחר, וגם הובהר לי שלוקח בערך שבועיים עד שזה משפיע. מדובר על תרופה שמעלה את רמות הסרוטונין במוח, מה שחסר לאדם הסובל מocd, ובכך מורידה את הדחף לעשות את הטקסים , ומפחיתה את המחשבות הטורדניות.

חשוב לי לציין שדחיתי את כל התהליך הזה והתמהמהתי רק מהסיבה שאני חוששת ומפחדת, אך אני יכולה להגיד בוודאות שהמצב שאני נמצאת בו כרגע הוא הכי נורא שיכול להיות. אני לא יודעת איך להפסיק ולפחד ולא לחשוש מהתרופות, אני מפחדת שיקרה לי משהו, אני לא יודעת כבר מה לחשוב, אני לא מאחלת *לאף אחד* לעבור את מה שאני עוברת. ההפרעה מתבטאת אצלי בהכל. יש לי צורך לעשות כל דבר עשר פעמים, יש לי מחשבות טורדניות שלא נותנות לי מנוח,אני מרגישה צורך לבדוק כל דבר כמה פעמים שוב ושוב ושוב.. אני ממש צריכה את העזרה שלכם, אני כל כך מפחדת..

תודה..