אמא ילדותית ולאבא לא איכפת ממני, מרגישה שאין לי אף אחד...

היי, סליחה מראש על המגילה. אף פעם לא פתחתי את הנושא הזה לפני, הוא מאוד חשוב לי והוא מדבר בערך על כל חיי. בבקשה תעזרו לי, אין לי לאן לפנות

אז ככה, ההורים שלי גרושים מגיל מאוד קטן שלי. אבא שלי נשוי שוב כבר כמה שנים וגר רחוק, אבל אנחנו עדיין בקשר איתו. יש לי אח בעייתי ונוראי שקטן ממני בשנה, ואמא שבדיוק מלאו לה 40. אם יצא לכם לראות אותה, אתם תהיו בשוק. היא מתנהגת כמו מישהי בת 18. יוצאת כל שבוע למועדונים, כל מה שמעניין אותה זה פייסבוק וטינדר, כל הזמן תמצאו אותה בפלאפון עם חברה מרכלות על גברים. כל יום יש לה דייט אחר. במקום להכין לנו אוכל היא מפלרטטת בפלאפון, היא כל הזמן יוצאת עם חברים וכשהיא איתנו, היא לא. היא בפלאפון. הבית שלנו נראה נורא. תמיד במקרר יש אוכל רקוב. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהיא אשכרה הכינה ארוחה נורמלית.

כל הבית מלא בסיגריות ואקסלים, כל הפרופיל שלה מלא בתמונות מיציאות. אני לא יכולה ככה יותר, אני מרגישה שאין לי אמא, מרגישה שהיא אחותי הקטנה. אחי עושה הרבה בעיות, עד כדי כך שזה הגיע לפסיכולוג ולמשטרה. אנחנו לא בקשר ואני רבה איתו כל הזמן. אבא שלי לא כל כך מעורב, אנחנו כבר לא כל כך מעניינים אותו מאז שהוא פתח את העסק החדש שלו. המשפחה מצד אמא מנסה לעזור, הם אלה שקונים לי בגדים ותומכים בי, למרות שהם לא יודעים לאיזה יאוש הגעתי. סבתא שלי תמיד קראה לאמא שלי ׳ילדה שמגדלת ילדים׳, מה שאותי לא כל כך הצחיק. היא והדודות כל הזמן נוזפות בה שהיא צריכה לקחת את עצמה בידיים, מה שלא עוזר בשיט.

אני בטוחה במאה אחוז שעם המצב הקיים אחי יגיע מתישהו לבית משפט, לאבא שלי כבר ימאס ממנו לגמרי ואמא שלי פשוט לא תדע מה לעשות. באמת שיש לה מזל שאני יצאתי בוגרת. בזמן האחרון אני משקיעה בלימודים, מה שלא קרה הרבה זמן, מצטיינת במגמה שלי, מתנדבת במלא מקומות ואני סוף סוף גאה בעצמי, אבל אמא שלי לא רואה את זה, כי זה לא הדבר שמעניין אותה.

היא לא יודעת להתנהל, כל חודש היא מוצאת את עצמה במינוס למרות המשכורת הלא נמוכה, מה שגורם לזה שאין לי כלום. אחי יותר מעניין אותה. היא מעדיפה לקנות לו אופניים חשמליות מאשר לקנות לי נעליים שאין לי. כל ההוצאות מתבזבזות על דברים לאח שלי ועל דברים בשבילה. כל חיי הרגשתי מקום שני. אין מילים לתאר איזה הרגשה כואבת זאת. היא אוהבת אותי מאוד, אני יודעת, אבל היא לא יודעת להיות אמא. אני לא רוצה להגיע לפנימייה. הבןאדם היחידי שתומך בי זה החבר שלי, למרות שגם הוא לא יודע כמעט כלום.

אבא שלי פתח עסק חדש ומצליח, ואני מרגישה שאנחנו מתרחקים. הוא מנסה לעזור לאמא עם אח שלי, אבל בזמן האחרון יצא מצב שלא ראינו אותו כמעט חודש, בגלל העסק שלו. אני מרגישה שאני מתחילה לאבד גם את אבא... למרות שאף פעם לא היינו קרובים. ומה המשפחה כבר יכולה לעשות ? סבתא שלי הייתה מאכילה אותי במשך שלוש שנים, אבל זה כבר לא אפשרי עכשיו מכל מיני סיבות. דודה שלי קונה לי דברים שאני לא מקבלת מההורים, אבל זה קורה בפעמים נדירות. אני לא מסוגלת לפנות אליהן לעזרה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות, זה לא חיים. אין לי למי לפנות. אני מרגישה לבד ואני גם חושבת שנכנסתי לדיכאון. אני לא רוצה לדבר איתה על זה כי זה סתם עוד בלאגן על הראש שלה. אני שוקלת אפילו לסיים את הכל. כי למי יהיה איכפת ? היחיד שאני חושבת עליה היא סבתא שלי. אין לי כלום בארון ואני הולכת לישון רעבה. לדבר איתה על זה ממש לא יעזור - ואני לא רוצה לפנות לאבא כי לא יהיה לו איכפת. מה לעשות ? בבקשה תעזרו לי, אין לי אף אחד, תודה לעונים