מאוכזבת ממי שפגע בי אך מתגעגעת אליו כמו מפגרת, איך להמשיך הלאה?

היי...
הייתי בקשר כלשהו עם מישהו כמה חודשים.
הרגשתי ממש טוב איתו והייתי מספרת לו הכל מהכל, מדברים מפגרים ועד מחשבות שלי אישיות. אין מצב שלא היה עובר יום ולא הייתי מרגישה להחליף איתו שיחה וחוויות, הוא גם היחיד שבאמת חיבקתי או סתם הייתי נוגעת, הייתי הכי אני. (והאמת הוא גם לא התרגש בכלל מהשריטות שלי), הוא היה חשוב לי מאוד וגם בסוף יום ג'יפה שלי, אחרי יום שכל מיני מוזרים היו מסריחים לידי, הוא היה סבבה איתי.
הרגשתי תמיד את בקשר ומה שקורה. היו כאלה שניסו להכנס בינינו ולהרוס וזה לא עזר להם כי באמת סמכנו אחד על השניה והיה לנו מאוד איכפת.
בשלב מסויים קצת נבהלתי שהיה לי רגש (והרבה) אבל מהר מאוד התייצבתי ולא עשיתי עם זה כלום, היה לי ממש טוב ולא חשבתי שהוא בכיוון לזוגיות בכלל איתי אז השארתי את זה כמו שזה. היתה אחת למשל שקראה לעצמה חברה שלי שניסתה לסכסך וללקק לו, היתה מספרת לי דברים עליו וכולם היו עוברים לי ליד האוזן. שיחקה אותה חברה שלי ושלו ובעצם ניסתה להרעיל עד שלחלוטין שיחקתי אותה סתומה לידה. הוא בטוח הבין שהיא מנסה להתחנף אליו אבל לדעתי הוא בכלל לא הבין שהיא עושה לי תרגיל כי ראתה שיש לי קשר טוב איתו (נעזוב את זה, היא פגעה בי אחרת), התעלמתי אוטומטית ממה שהיא היתה אומרת עליו וככה באמת היה לי טוב.
בהמשך הגיעה עוד חמודה וניסתה להתחיל איתו (קלטתי מיד וגם על הסיבות ועל האופי הלא יציב ואמין שלה) והיה לו קטע איתה חודש. ניסתה להתחבב אלי כדי להתקרב אליו (גם הוא בעצם) והתחיל לסנן אותי ולדבר איתי פעם ב... עד שהרגשתי סוג של מנוצלת וניתקתי קשר כי לא בא לי משחקים ואין לי סבלנות לשטויות האלה. מה גם, שבחיים שלי לא עשיתי לו קטע כזה עם אף ידיד שיש לי ואני מוצפת ידידים והזדמנויות סביבי.
מבחינתי הייתי תמיד בסדר.
איחלתי לו בליבי בהצלחה והמשכתי עם החיים שלי. בינתיים הוא הפסיק איתה קשר וניסה להמשיך לדבר איתי אבל לא רציתי. פשוט לא יכלתי. עוד הייתי בהלם מהכאפה שהביא לי.

עם כל זה, יוצא שדפוקה כמוני גם מתגעגעת. כמה הקרבתי וכמה החלקתי וכמה סלחתי - אני בטמטום של עצמי גם מתגעגעת.
אני מנטרלת את זה כשאני נזכרת בפגיעות שלו ואז ממשיכה הלאה. אבל נכנסת לגעגוע כשאני לא נזכרת מהר כי בכל זאת כשהיה טוב היה לי טוב.
מתחילים איתי מלא ובכל הזדמנות ואף אחד לא מעניין אותי, אני אפילו קצת נגעלת.
חוץ מידיד אחד שהוא כמו אח שלי ואני משתדלת לאזן אותו מעצמו, לא בא לי להתקרב לאף אחד ואני כמו מפגרת מתגעגעת.
אני כאילו שקועה באכזבה במקום להמשיך קדימה. נדיר שמישהו ככה מאכזב אותי ושלא ידעתי לצפות שאני אגיע להתאכזב ככה.

איך אני ממשיכה הלאה מהאכזבה והגעגוע?