מפחדת להיות בזוגיות ובמצב אינטימי, ממה נובע הפחד הזה? איך להתגבר עליו?

יש לי פחד חזק מזוגיות, מקרבה למישהו.
בכל פעם שאני חושבת על זה...שאני חושבת שמישהו יהיה קרוב אליי פיסית, שיגע בי, שיאהב אותי וכד', אני פשוט מפחדת ונרתעת. כל הדמיונות האלה מפחידים אותי נורא. איני מסוגלת לדמיין את עצמי קרובה כל כך למישהו ואיני מסוגלת להסתכן. להסתכן במובן של "להיפתח למישהו ולתת לרגשות לצאת".
מפחיד אותי שלמישהו תהיה שליטה עליי, שמישהו יוכל לפגוע בי.
יכול מאוד להיות שזה קשור לכך שהרבה אנשים פגעו בי בעבר, דווקא לא בקטע של זוגיות, אלא יותר בעניין של ירידות והעלבות חוזרות ונשנות בקשר למראה חיצוני בעיקר.

מאז פשוט החלטתי שאף אחד לא יפגע בי יותר ובאמת אף אחד לא יכול לרדת עליי היום. השתניתי המון מאז, פיתחתי חוסן נפשי והשתניתי גם במראה החיצוני. אבל אני לא חושבת שהפחד מלהיפגע עוזב אותי. אני עדיין לא יכולה לסמוך על אנשים במהירות ובטח שלא לתת למישהו להכיר אותי או לדעת עליי יותר מדי- מתכון לפגיעות עתידיות.
אם השאלה הזו הייתה שייכת למישהי אחרת והייתי צריכה לייעץ לה, פשוט הייתי אומרת לה "תנסי להיפתח לבחורים ולהכיר, מקסימום תיפגעי. אי אפשר לא להיפגע אף פעם, זה יבוא מתישהו. אבל חייבים לצבור ניסיון *ולהעז*", אבל נורא קשה להיות בעמדה הזו ולממש את העצה הזאת.
איני מצליחה להבין למה אני כל כך מפחדת מזה...אם אני מדמיינת את זה, זה פשוט נראה לי בלתי אפשרי שתהיה לי סיטואציה כזאת עם מישהו (אולי כי כרגע אין לי אף אחד). אבל אם אני מדמיינת שיש סיטואציה כזו קרובה, אני חושבת שאשתגע. אני ממש אהיה מובכת וארגיש לא כל כך נעים...

עד עכשיו לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי או להתחיל איתי כי פחדתי מכל העניין. גם תמיד הרגשתי שאני לא שווה מספיק (בגלל כל ההשפלות הקבוצתיות) בשביל שאוכל להכניס מישהו לחיים שלי.

אף פעם לא הסתכלתי יותר משנייה על גברים שהסתכלו עליי במבטים ממושכים וכנראה חיפשו את מבטי, אף פעם לא נתתי להם לראות שאני בעניין ולנסות להתקרב אליי. תמיד נלחצתי מזה ותמיד הרגשתי שאסור לי לתת להם לראות שאני בעניין- כנראה שוב מהחשש להיפגע? מהחשש שאני מדמיינת שמסתכלים עליי או מדמיינת שרוצים אותי. או מהחשש שהבן אדם הספציפי הזה עלול לפגוע בי בעתיד...

היו מקרים שאנשים אפילו לא חיפשו את המבט שלי וישר התחילו איתי. אבל כמובן שהתעלמתי או שיניתי נושא (אם זה היה באמצע העבודה), כנראה מחוסר ביטחון ולא מתוך רוע...הדבר האחרון שאני רוצה הוא לתת למישהו להרגיש רע בגללי.

כנראה שמהצד אני נראית עוד ביצ'ית טיפוסית שמנפנפת גברים ללא רגש...סנובית כזאת. אבל זה לא מתוך רוע.

קשה לי לחשוב על לחייך למישהו שמסתכל עליי כמה רגעים. אם אני קולטת מקרה כזה, אני מסתכלת לשנייה ומסיטה מבט- כאילו אני לא מעוניינת והדבר היחיד שבא לי הוא שיפסיק להסתכל עליי.
ממה נובע כל הפחד הזה? פחד מזוגיות, פחד מאינטימיות, פחד מפגיעות...כל הפחדים האלה מתסכלים אותי, אמי לא אוהבת להיות בן אדם כזה פחדן! גם איני רוצה להישאר לבד כל החיים...
אני מרגישה כמו עוף מוזר. כל מיני אנשים מסביבי יוצרים להם חוויות ויש להם הרבה ניסיון בחיים...ואני מה? אני מרגישה שאין לי כלום. מרגישה ילדה, כמו ילדה בת 10 שלא יודעת כלום עדיין. 
אך מהצד השני אני מפחדת שיהיה לי משהו. כנראה שאני אדם יותר מדי מתוסבך...

חייבת לציין שכן עלה לי הביטחון מפעם ואני כן יכולה להגיד שאני אוהבת את עצמי יותר. אבל עדיין אני מתקשה להסתכן, מתקשה להראות עניין לאחרים...מתקשה לסמוך על אנשים ולתת להם לעזור לי להתמודד עם קשיים. כנראה שזה חלק מהפחד הזה של להכניס בן אדם לחיים שלי ולהיחשף בפניו, גם פיסית וגם רגשית.

איך להתגבר על כל הפחדים האלה?

איך לשנות את המציאות שאני חיה בה כרגע?

איך להשתנות ולהגיב ל"סימנים" בהתאם?

קשה לי לראות את עצמי מחייכת למישהו ונותנת לו להתקרב אליי...ואין בכלל צורך לציין שאני בחיים לא אוכל להתחיל עם מישהו בעצמי, לצערי. הלוואי שיכולתי, זה מעשה אמיץ ומעורר השראה בעיניי.

איך להפסיק להיות כזאת פחדנית??

תודה מראש לכולם...ומצטערת על החפירה הארוכה, היה לי הרבה מה לכתוב ולהסביר :)