מאז ומתמיד הייתי ילדה עצבנית, אני חולת נפש? איך לשנות את זה?

היי לכולם, מרגישה שאני חייבת לשתף אחת ולתמיד את התחושות שלי, ולכן זה יהיה ארוך ואפילו מאוד, אז אם מישהו יכול להקדיש בשבילי כמה דקות אני יותר מאשמח. :)

אני חושבת שמאז ומתמיד אני אחת כזאת שכולה עצבים, ממש מזג חם, לא יודעת לשלוט בדחפים שלי
אם אני לא מוצאת את העיפרון או את השלט, אם לא עונים לי על מאית השנייה שאני שואלת משהו , אם בטעות לחצתי על כפתור לא נכון והעברתי ערוץ או סגרתי את האתר, אם מישהו עושה איזו תנועה שלא באה לי טוב בזווית העין או באוזניים, כמו להזיז את העיפרון או לפתוח ולסגור מרקרקים או כל דבר, אם אני לא מצליחה משהו בשנייה שאני מתחילה לעשות אותו - הכל מעצבן אותי. פשוט ה כ ל. פעולה פשוטה ויומיומית שלא אמורה לעצבן אנשים... שהם שפויים בואו נגיד ככה. אני פשוט אדם אימפולסיבי, עצבני, חסר סבלנות ואיך אמרו לי... דינמי? כאילו שאני על מנוע כל הזמן, זה מה שאומרים לי. אם אני מתעצבנת על כך שניתקו לי ברגע שעניתי, תחשבו לעצמכם שנייה כמה אני מתעצבנת כשאני יושבת לעשות משהו מורט עצבים כמו לחכות למשהו. או ללמוד. או להקשיב למישהו שהדבר האחרון שמעניין אותי זה מה שהוא אומר. תחשבו לעצמכם, אני רק יושבת, קוראת את המילה הראשונה וחוטפת התקפי זעם אני חייבת לקום או שאני אשבור שולחן . אני אף פעם לא מחכה בתור כי ברגע שאני נעמדת אני חוטפת קריזה רצינית וזה או שרואים עליי ונותנים לי לעקוף או שאני פשוט הולכת משם . אם עושים דיונים אני קוטעת ומתפרצת ולא נותנת לאף אחד לדבר אפילו בלי שאני מתכוונת לזה נשבעת לכם !!!! ובגלל זה אני עם רושם רע על כל מורה אפשרי בבית ספר. בגלל זה היחסים עם אמא הולכים ומתדרדרים עמוק לתהום. כי אני לא יודעת לשמור על הפה שלי, והכי גרוע - על העצבים ועל הסבלנות שלי. אפילו אם הכל בסדר, ותודה לאל לא התעצבנתי, ופתאום מופיעה בטלוויזיה פרסומת "מתעצבנים מהפעולות הכי פשוטות?" ופתאום זה מתברר כפרסומת לכדורי הרגעה, ישר צוחקים ואומרים שזה במיוחד בשבילי. עם החברים אני משתדלת קצת למתן את זה ולכן הרבה פעמים אני נמנעת מלהביע את דעתי בוויכוחים, אחרת זה הופך לנאום שלי.

אין לי שקט נפשי ושלווה ואני לא יודעת מה זה. מה גם שאני שונאת את זה. אני שונאת אנשים שלווים, רגועים, שמדברים בנחת וברוגע והכל אצלם באיזי. זה גם מביא לי את העצבים, מ א ו ד. אני יודעת שאני נשמעת בנאדם מאוד לא נעים אבל את האמת שאני באמת בנאדם שמח, מאוד מאוד מאוד אנרגטית ופטפטנית. אולי יותר מדיי. אבל תמיד אמרו לי שאף פעם לא משעמם איתי. ואני חושבת שזו מחמאה לא?
בכל מקרה כבר מספר פעמים הפנו אותי לנוירולוג, המורות התלוננו שהן לא מכניסות אותי לכיתה ללא רטלין (אם כבר הפסיכיות האלה צריכות), וכבר אלפי פעמים אמרו להורים שלי שזה שקוף שיש לי הפרעות קשב וריכוז קשות וגם קושי בוויסות חושי או הפרעות התנהגות או מה שזה לא יהיה. אני לא זוכרת מה אמרה הנוירוןוטאעיחלוגח הזו אבל בעוד כמה מפגשים יש לי אבחון. אתם חושבים שאני באמת צריכה את זה?
איך זה שכולם כל כך רגועים? אני חולת נפש? אין איזו דרך טבעית לטפל בי? מכיתה א' אני שומעת תלונות עליי תלונות בלי סוף. ושמעתי את אמא אלף פעם אומרת לאבא שאני ילדה עצבנית מאוד ושצריך דחוף לטפל בזה.
אז לאחר כל החפירה הזאת שאני יודעת שבמקומכם בחיים לא הייתי קוראת את כל זה בבקשה, בבקשה בבקשה בבקשה תגידו לי מה לעשות ואעשה כל דבר.
בתנאי שזה לא יעצבן אותי..... כן? :)
שבת שלום לכולם :)))))))