העצבות היא חלק ממני ולפעמים היא קיצונית, איך להתמודד?

ערב טוב,
כבר תקופה לא קצרה שאני פשוט מבואס כול הזמן. לפעמים "הבאסה" הזאת מתבטאת בחוסר מצב רוח, אבל לפעמים זה מגיע לכיוונים יותר קיצוניים כמו ריקנות, הרגשה שאין סיבה לקום בבוקר...ועם הרגשות האלה קשה לי להתמודד.
קצת רקע עליי - אני משוחרר כמעט 5 חודשים.
עובד בתור מלצר, 5 משמרות בשבוע. חוץ מהעבודה אין לי שום מסגרת אחרת. לפעמים יוצא עם איזה חבר אחרי העבודה, לפעמים נשאר בבית.
המצב הזה מרגיש לי מאוד ריקני לפעמים - כול יום נוסע לעבודה, ממלצר כמה שעות וחוזר הביתה למחשב או לטלוויזיה. שום דבר לא משתנה. כול יום נראה כמו קודמו. יש פעמים שאני פשוט מגיע הביתה ובוכה. בכי ללא סיבה מיוחדת. פשוט חש עצבות גדולה שגורמת לי לבכות.

יש לי עוד "בעיה" שתורמת לתחושות האלה...אני והאקסית עדיין בקשר. אנחנו מדברים כל כמה ימים, לפעמים אפילו יותר, וישנים ביחד בערך פעם בשבוע. לא אכנס יותר מדי לסיפור כי זה ארוך ומסובך, רק אגיד שנפרדנו לפני חצי שנה ושמרנו על קשר מאז. הייתה תקופה שגם תפקדנו כמו זוג אבל לא היינו כזה באופן רשמי. נפרדנו כי לא היה לי ממש טוב בזוגיות הזאת וזה גרם לי לזלזל. לפגוע בה. לקחת אותה מובן מאליו. לאחר הפרידה התחרטתי על היחס הזה. הרגשתי צורך לתקן, להחזיר אותה אליי ובגלל זה לאורך כול התקופה מאז הפרידה נלחמתי עליה. הראתי לה אהבה אין סופית. אמרתי לעצמי שאם אמשיך להילחם ולהראות לה את אהבתי אנחנו במוקדם או במאוחר נחזור לזוגיות. אבל זה לא קרה. רק בתקופה האחרונה הבנתי והפנמתי שזה גם לא יקרה...אני אוהב אותה הכי בעולם. מאוד מתגעגע לזוגיות איתה. בין הדברים הבודדים שיכולים לגרום לי להרגיש מאושר זה להיות איתה. לישון איתה. לחבק אותה. לנשק אותה. ההבנה שלא נחזור כואבת לי, אבל הגיע הזמן להבין ולהפנים את זה אחרי חצי שנה. כמובן שהמצב הזה גם מאוד משפיע על ההרגשה הכללית שלי..

אני מרגיש שהעצבות נעשתה חלק ממני. אני פשוט עצוב ומדוכדך רוב היום. בבית, בעבודה, ביציאות עם חברים.
אני כול הזמן בתסביכים. על החיים. על האקסית. על המצב שהיה ועל מה שיהיה. תוהה לעצמי האם המצב ישתנה בעתיד. האם מתישהוא אוכל לקום עם חיוך על הפנים. האם אוכל להרגיש סיפוק ואושר מהחיים שלי.
חשוב לי לציין שלפעמים אני מרגיש בסדר. לפעמים לא מרגיש שרע לי, לפעמים צוחק ונהנה. אבל זה רק לפעמים. המצב הנורמלי הוא המצב שתיארתי למעלה.. שוב אגיד שיש פעמים שההרגשה מסתכמת במצב רוח ירוד, ויש פעמים שזה יותר קיצוני. ועם המקרים היותר קיצוניים קשה לי להתמודד...

אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא. תודה מראש...