איך להיות יותר פתוחה לזוגיות?

אני מזהירה מראש שזאת תהיה חפירה, אז רק למי שיש סבלנות וכוח אליי. תודה :)

היי חברים, אני מניחה שהשאלה הזאת כבר חרושה מכל הבחינות. אני מכירה את כל התשובות כבר בע"פ: תצאי יותר, תבלי יותר, תחייכי יותר וכו' וכו'.
אבל האמת שקצת התייאשתי אז אשמח לתמיכה.

אני בת 18, ללא שום ניסיון בזוגיות, אפילו לא נשיקה. עד עכשיו יצאתי רק לדייט אחד שלא יצא ממנו כלום.
יש בי כמה בעיות:

1. אני נמצאת כרגע במסגרת של בית ספר (י"ב) ובית הספר שלי, נגיד שהוא מיוחד.. יש בו אוכלוסייה אחת של תלמידים שלרובם אני לא מתחברת. אני לא רוצה להרחיב כדי לשמור על אנונימיות, אני רק אגיד שאני לא בבית ספר דתי או בבית ספר לילדים בעלי לקויות או פיגור. אני פשוט נמצאת בבית ספר שמקבל אליו סוג מסוים של תלמידים, וזה לא נותן לי כל כך אפשרויות בחירה להכיר אנשים ובחורים שונים. אני יודעת שבקרוב אני אסיים בית ספר, אבל זאת אחת הסיבות שלדעתי התקשיתי למצוא זוגיות עד עכשיו.
2. יש לי הערכה עצמית נמוכה, ותמיד אומרים שמי שלא מסוגל לאהוב את עצמו לא יוכל למצוא מישהו שיאהב אותו. המשפט הזה מרגיש כל כך נכון עליי.
3. אני די ביישנית ואני בחיים לא רואה את עצמי מתחילה עם מישהו. זה לא קשור לסטנדרטים, זה פשוט ביישנות נטו. אני מפחדת להתחיל עם מישהו מחשש שאני לא מספיק טובה (חזרנו לסעיף הקודם של ההערכה העצמית הנמוכה) ושאני אעשה מעצמי צחוק. אני יודעת שאומרים שלבחורות אמור להיות יותר קל להתחיל עם בנים, אבל אני פשוט לא כזאת.
4. שוב בהקשר להערכה העצמית הנמוכה - אני מרגישה הרבה פעמים לא יפה מספיק, לא מושכת מספיק, שאין לי שום דבר שווה מספיק להציע.
5. אני לא יוצאת הרבה, רק בחודשים האחרונים התחלתי להתלהב מיציאות לברים אבל אין לי כל כך עם מי לצאת. רוב החברים שלי לא אוהבים ברים. יש לי רק חברה אחת שזורמת לברים, אבל היא די מטיפה ומזועזעת מהרעיון שיתחילו איתנו שם.

אני זוכרת את עצמי מגיל 14 חולמת לאהבה, לזוגיות, לחבר. אז מילא תגידו בגיל 14 לא מבינה דבר מהחיים שלה, גם בגיל 16 עדיין ילדה. אפילו בגיל 18 אני לא מתיימרת להיות בעלת ניסיון רב, אבל לפחות משהו!
אז אתם תגידו שזה יגיע כשזה יגיע. גם אני כותבת את זה בעצות שלי באתר.
ובכל זאת, אני פשוט מיואשת וכבר חשבתי כמה פעמים להירשם לאתר הכרויות אבל משהו עצר אותי.. העובדה שאכיר בן זוג מהאינטרנט קצת מרתיעה אותי, במיוחד בשל העובדה שאני בת 18 ולא בת 30 (מתנצלת מראש אם פגעתי במישהי, אבל אתם בטח מבינים את הכוונה).
לפעמים אני חושבת שאני משעממת ושלא יהיה לי מה להציע (כמו שאמרתי בסעיף 4), מצד שני כן יש לי מה לומר וכן יש לי תחביבים ודברים לדבר עליהם...
אני פשוט מרגישה בתוך בועה סגורה בעצמי, אני מרגישה מיואשת וקצת בודדה, כל כך הייתי רוצה להכיל מישהו ושהוא יכיל אותי, רציתי פעם אחת לאהוב מישהו שיאהב אותי.
וזה מרגיש לי כאילו זה לא יקרה גם עוד 5 שנים וזה מתסכל אותי.

אני יכולה להמשיך לחפור כאן אבל די כמה אפשר.
עצות, תמיכה, חיבוק וירטואלי כל דבר יתקבל בברכה.