שלום, אני בת 23. מזה תקופת ארוכה של שנתיים כמעט אין לי זוגיות. לפני 4 שנים הייתי בזוגיות של שנתיים וחצי. נפרדנו כי רציתי להתקדם , שנעבור לגור יחד והוא לא רואה. מה גם שמשפחתו דתייה ו"רק אם זה חתונה" אפשר להכיר את ההורים.
בזמנו חשבתי שזו זוגיות נפלאה, כי באמת הייתה שם אהבה טובה. אבל בגללו או בזכותו גיליתי דברים על עצמי, תעצומות נפש שלא ידעתי שקיימות בי. הבנתי מה מתאים לי , מה ראוי לי.
מאז יצאתי פה ושם, אבל או שזה נגמר מצידי כי פשוט לא היו רציניים או שפשוט אחרי דייט שתיים שלוש החליטו להתאדות מעל פני האדמה. פשוט להיעלם בלי כל סיבה. בלי להגיד "כן לא שחור לבן". גברים, אתם לא מבינים שגם תשובה שלילית היא עדיין תשובה? מה הבעיה להגיד "לא מתאים"- ואם זה לא מתאים, אז למה "נהנתם" כל כך בדייט? זה סתם מסכות ?
אני תוהה לעצמי היכן אתם גברים אמיתיים? גברים אמיתיים, שרוצים לקבל ולתת ללא תנאי וציפייה מהצד השני, גברים בלי מסכות והגנות. גברים שאיתם אפשר להיות נטולי ציניות ולדבוק בחיוך אמיתי ועיניים זוהרות. אולי זה יישמע יותר מדי ספרותי. אבל אני באמת תוהה עם עצמי ועם הסביבה הקרובה שלי היכן הם.
ברגע שאני פוגשת מישהו שהוא פוטנציאלי , שאיתו מסכת המגננות שלי מתנפצת קלות הוא בוחר להיעלם. אז בשביל מה באת מלכתחילה ? הזמן שלי יקר מכדי לבזבז אותו על הבלים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025