נחשבת ליפה אבל אף אחד לא מתקרב, אשאר רווקה בודדה לנצח?

היי, קוראים לי מיה. אני חיילת בת 18, רווקה שמעולם לא הייתה במערכת יחסים רצינית, רק התנשקה. אני נחשבת לבחורה רגילה מבחינה חיצונית, נמוכה עם עיניים בהירות, לא כוסית על אבל גם לא פרה, חזה קטן, רגליים רזות, שפתיים סבבה ושיער חלק. יש לי אסתמה בעור שאני מסתירה טוב מאוד אבל יש לי חוסר ביטחון כבד לגביה. אני מאוד בהירה, אני לא הולכת עם שורטים או לים מאז שהייתי בתיכון, פעם הייתי ממש רזה ובשנים האחרונות העלתי קצת במשקל, אני מידה 38 ומאוד הייתי רוצה לרזות. בתחילת התיכון התנשקתי לראשונה, עם בחור חמוד מי״ב. זה היה די בהפתעה, הוא היה ידיד של חברות רחוקות שלי ודי ניסה להתחיל איתי, דברים התקדמו ויצא שהתנשקנו באיזה ערב אחד. אחרי זה קצת נבהלתי וישר חתכתי את הקשר. בדיעבד הרגשתי שזה גדול עליי וקצת התביישתי, הייתי נורא מובכת מכל העניין ופחדתי כל הזמן מה אנשים יגידו ומה יחשבו עליי. כמו כן אני גם מאוד פרפקציוניסטית, הרגשתי שאני סוג של מתפשרת ולא היה רצון להמשיך, נורא ברחתי מזה. תמיד תיכננתי שבתיכון אני אעשה את המהפך מ״חמודה״ ו״בסדר״ לכוסית על עם מיליוני לייקים ומחזרים, אבל תמיד נשארתי באותו המקום. החזה שלי לא גדל, לא גבהתי, לא רזיתי.. אותו דבר פחות או יותר. כך עברו להן שנות התיכון ובאמת ניסיתי גישה אופטימית, האמנתי שזה בגלל סיבות שלא קשורות אליי, שזה בגלל הקיבוץ וכי כולם חברים וידידים שלי ורואים בי אחות, שיבוא יום ואני אהפוך ליפה, אישה, יתחילו איתי ואני אוכל להיכנס לקשר עם בחור שימצא חן בעיני ושלא ארגיש מובכת ופתטית בכל הסיטואציה. לא ממזמן התגייסתי ואני באמת מרגישה שזה פשוט לא יקרה. לא עכשיו, לא עוד שנה ולא עוד שנתיים. קשה לי להאמין שבחור חתיך וחמוד יתחיל איתי, יתעניין בי וממש יתאהב בי. אני לא רואה את עצמי כבחורה מושכת, אף אחד לא תופס אותי ככה. לא מתחילים איתי ברשתות חברתיות או באופן כללי, כאילו אני לא קיימת מבחינתם. אני משרתת במקום שיש בו רק גברים מבוגרים ובנות, שרובן יפייפיות הורסות עם חבר ושלא מפסיקות לפלרטט. אני לא ביישנית במיוחד ואין לי בעיה בסיטואציות חברתיות, אני פשוט תמיד הידידה, החברה של הכוסיות שלמי אכפת ממנה בכלל. אני באמת לא מסוגלת שזה יבוא ממני, הפחד מדחייה הוא יותר מידי גדול וגם מעורר קצת רתיעה, רוב הגברים מבינים שבחורה מחוזרת באמת לא תתחיל איתם ככה סתם.
גם מה שזה מוזר ודי סטוקרי. לא בא לי שיראו בי חסרת ביטחון, שינצלו אותי או יזלזלו בי, רק מערכת יחסים פשוטה מכבדת ואוהבת. אני קוראת פה הרבה על כל מיני קשרים ושאלות בנושא, וכל פעם מחדש מזדעזעת.. חוסר כבוד ואנושיות הכי בסיסיים, מקרים מביכים שהייתי מעדיפה למות ולא לחוות אותם, אני רק מדמיינת שזה יקרה לי ואני עוד יותר מתייאשת.. כאילו האופציות היחידות הקיימות מבחינתי הן להפוך לאיזו קלישאה בספק זוגיות עם בחור זבל שינצל אותי ויגחיך את כל הדבר הזה שנקרא קשר בין בחור לבחורה, שלא לדבר על אהבה.. או להישאר בודדה מסכנה לנצח, וכמובן שעם השנים זה רק יתדרדר. בקצב הזה אני אהיה רווקה נואשת בת 30.. אפילו במשפחה כולם מסתכלים עליי עקום ושואלים מתי יהיה חבר. באמת שקשה לי.. זה כלכך מעציב אותי