מתמודדת עם החיים שלי לבד ולא מוצאת את מקומי, איך להתמודד?

בדרך כלל אני נרתעת מלחשוב על עצמי שואלת שאלות באיזה אתר על החיים.. אבל אני מוצאת לנכון שאני צריכה את זה בשלב כל כך קריטי בחיי שבו מתחילה את חיי אפשר לומר .(19.10)
אז ככה כמעט בת 20 כמו שאמרתי ,משלימה בגרויות עובדת בעבודות זמניות(מחכה ושואפת לאחת כזאת די יציבה שתתאים לי עם הלימודים )איפשהו בכיתה י פרשתי מהלימודים אחרי מלא מסגרות שכבר לא ראיתי תקווה בהן עוד(לא באמת חשבתי שאני אוכל לעמוד בפערים הלימודים אחרי שהחסרתי כל כך הרבה) כן לא החלטה משהו..זה למה משלימה בגרויות כרגע .מיותר לציין שמפאת חוסר נוכחות במסגרות אין לי בסיס מוצק של חברות וכל העניין הזה של הביחד ולצאת .
בכל אופן אחרי שפרשתי מצאתי את עצמי מצטרפת לשירות לאומי במטרה לתרום בדרך כזו או אחרת חוויה נחמדה מספקת .אבל שהיא נגמרה כמובן שהבנתי שהגיע הזמן להשלים חסכים בשביל עצמי שבמקרה הזה זה להשיג תעודת בגרות מ-0
התחלתי נאבקת בדבר הזה שנקרא סגלתנות מנסה להשיג אותו וגם מיומנות למידה שחסכתי מעצמי בעבר זה כך כל כך מורגש אצלי וזה קשה במיוחד שלא רואים תוצאות ישר ותוך כדי שיעורי נהיגה ולחכות מטסט לטסט בגלל שכן לא עברתי קשה לי ולא מקל עליי רגשית עם כל העומס הזה .
ואחרי כל זה עומד הרצון של מישהו לצידך שחסר לי ואני לא מצליחה לראות מאיפה פתאום יגיע אחד כזה שיבין אותך ויקבל ,האם אני חייבת לבנות אופי מוצק לפני?בעלת דעות ברורות ?עוד לפני שיגיע האחד ולא פחות החברות לחיים שאני לא אשקר חסרות לי .כי כרגע אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם הדברים הטכניים של חיי לבד האם ככה זה אמור להיות?כל העניין הזה שעל היותי אתיופית מוסיף לי עוד שאלות למה לי צריך להיות יותר קשה כי אני לא פה ולא שם .תחושה כאילו אני צריכה"חברים מסוימים"למה לי?רוצה להיות איפה שטוב לי שיסתכלו עליי רגיל ולא יצטרכו להזכיר לי שאני אתיופית (בקטע של אל תשכחי תשארי במקומך)אין מה לעשות זה קיים .רוצה שיגבר שנמשך אלי לא יפחד להראות זאת ברבים כן גם זה קורה שגברים לא מתוך העדה האתיופית מפחדים מזה למה?סהכ אתם מפספסים המון מראש מעצם הקטע של לפחד לקבל את השונה תרתי משמע .העמסתי קצת מקווה שהדברים יופנמו ואולי תעזרו לי בפוש קצת למצוא את מקומי .תודה.