אבא שלי ואשתו בהליכי גירושין מכוערים ואני מפחדת לשלום הילד שלהם!

היי. קוראים לי צליל (בדוי), ואני בת 13.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 3, ואח שלי היה בן שנה. המצב ביניהם מעולה מאז שאני זוכרת את עצמי. הם ממש לא שונאים אחד את השני, הם אפילו עוזרים אחד לשני בעבודה וכו' מאחר ושניהם מתכנתים.
לאמא שלי יש חבר, שלו יש ילדה. שניהם מאוד נחמדים. הילדה היא כמו חברה טובה שלי, כמו חניכה שלי. היא בת 6.
אבא שלי התחתן שנית לפני כ-5 שנים, עם אישה בשם נועה (שם בדוי), וכעבר שנתיים, הם ילדו ילד, בשם מעיין (בדוי). מעיין כרגע בן 3, והוא אח שלי לכל דבר.
אבא שלי ונועה עכשיו בהליכי גירושין.
כבר במשך שנה אני רואה שמשהו לא בסדר ביניהם.. שהם רבים הרבה ושמה שיה ביניהם נעלם. לפני כחודש, המצב באמת החמיר, והיו כמה ימים שאבא היה אמור לקחת אותנו ולא לקח, כי המצב היה מתוח אצלו בבית. דיברתי עם הפסיכולוגית שלי, וסיפרתי לה שאני ושדת שהם מתגרשים, ואכן, שבועיים לאחר שחשדות אלה עלו, אבא שלי הודיע לי שהם מתגרשים. מעיין לא יודע מזה, והם לא מתכוונים לספר לו עד שנועה תעבור דירה, החלטתה שהם החליטו לאחר הוועצות במומחה.
בהתחה חשבתי שזה סתם כמה וויכוחים, ושהאהבה ביניהם נעלמה. אבל רק עכשיו אני מבינה את חומרת המצב.
אבא שלי בא אלינו היום, לבית של אמא, והביא איתו את מעיין. מעיין והאח השני שלי יצאו לגינה, לשחק בחוץ ולאסוף חלזונות, ואני ואבא שלי נשארנו בתוך הית ודיברנו על סוף שנת הלימודים, כשהוא קיבל שיחה מנועה. השיחה ייתה מאוד סוערת. בשלב כלשהוא הוא ניתק לה בפרצוף והיא התקשרה שוב. הפעם, השיחה הלכה ככה: "כן. כן. לא, נועה-- לא! אל תצעקי עלי! לא! טוב, אז תזמיני משטרה." והוא ניתק שוב. בשיחה הבאה שהגיעה, הוא סימן לי לצאת החוצה, אז יצאתי לגינה עם שני אחיי ואספנו חלזונות. השיחה הזו נמשכה כ-5 דקות. את רובה לא שמענ, אבל היה קטע באמצע ששמענו אותו ממש צועק. וקראת סוף השיחה, הוא ממש צרח. צרח יותר חזק משאי פעם שמעתי אותו צועק, ותאמינו לי שהיו לו רגעים לא יפים, ושראיתי אותו צועק בהם. זו הייתה שאגה כל כך חזקה, והוא צעק דברים בסגנון "לא!!! ממש לא!!! אני לא מוכן לזה!!!", וכולנו שמנו לב לזה. אבל לא רציתי שמעיין ישים לב, אז פשוט התחלתי לשיר את השיר האהוב עליו, Dark Horse, בקולי קולות, ולרקוד. כמובן שמיד הסחתי את דעתו. אחר כך, אבא שלי יצא אל הגינה ואמר שהוא ומעיין לא יוכלו להישאר, אז ביקשתי רק לפני שהם הולכים, להראות למעיין את החולה שלי אותה הוא כל כך אוהב. בזמן שהוא ליטף אותה, קיבלתי שיחת טלפון מנועה, שביקשה את כתובת הבית שלי. נתתי לה אותה.

העיקרון הוא שאני ממש מפחדת לשלומו של מעיין. ממש, ממש, ממש מפחדת. ההורים שלי התגרשו כשאני הייתי בגילו ואני לא וכרת מזה כלום, אבל אני ממש מפחדת שהוא יישאר עם צלקות לכל החיים, ואפילו אם לא, אני גם לא רוצה שהוא ייפגע מזה בטווח הקצר.
אני ממש, ממש מפחדת לשלומו. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שככה זה מתנהל אצלם בבית. מה לעשות?
נ.ב. אל תנסו לערב בזה את אמא שלי. זה לא תפקידה ולא עניינה, והיא לא רוצה להתערב, ואבא שלי גם לא רוצה שהיא תתערב.