לא נעים לי להיות בבית והחבר שלי בבסיס סגור; אני זקוקה לו, איך לשמור על הזוגיות?

אני בחורה בת 22 שגרה בבית. עושה תואר ראשון.
קשה לי מאוד עם זה שחבר שלי, אותו אני אוהבת מאוד, נמצא בבסיס סגור וסוגר אחת לחודש. קשה לי בבית מבחינה משפחתית ישנם ריבים ומחלוקות רבות, המצב עגום ולא נעים לי להיות בבית - וזו כבר בעצם בעיה אותה אני לא אפתח....
הבעיה היא בעצם שאני זקוקה לחבר שלי, אבל מכיוון והוא בדרגה גבוהה בצבא ומשרת בחברון הוא מאוד עסוק ורחוק לצערנו. ולמרות כל הרצון הטוב שלו - ויש ממנו המון, אני צריכה אותו איתי. יש לי המון חברות, אבל אני מחפשת את הפינה החמה והשקטה אצלו, את האוזן הקשבת שלו ואת הזוגיות הזו קרובה אליי.
מכיוון שאני עוברת סיטואציות מאוד לא נעימות בבית והאווירה בה עכורה, אני מרגישה שאני זקוקה לו יותר. הוא מנסה לעודד אותי המון בטלפון אבל זה לא אותו הדבר. אני מרגישה שדעתי נטרפת, מצד אחד אני אוהבת אותו מאוד, מצד שני אני משתגעת שהוא לא איתי דווקא במצבים שאני הכי הכי זקוקה לו בעולם. הוא מבקש שאצא כמה שיותר מהבית, אבלה עם חברות והכל... אבל זה פשוט לא אותו הדבר. אני לא מוצאת את המקום הזה אצל חברות אלא רק אצל בן זוגי. זה גורם לי להוציא עליו את כל התסכול של הבית, וכל השיחות שלנו נהיו רק סביב הנסיון לעודד אותי.
עובר לי לפעמים בראש "מה אני צריכה את זה, אולי פשוט הייתי צריכה חבר שיהיה זמין לי תמיד בטלפון ושאוכל להפגש איתו כמו בנאדם או אולי אפילו לעבור לגור אצלו..." מרוב הרעל שמכניסים לי לגוף בבית. חשבתי לעשות פוס בחיים ופשוט לוותר על הכל - חבר, משפחה ותואר - ולפתוח דף חדש במקום אחר מרוב ייאוש.
חשבתי לעבור לדירת שותפים אבל כל הכסף והחסכונות ללימודים ילכו לי על זה.
איך אני אצליח להמשיך לשמור על הזוגיות הזו שכה חשובה לי במצב הזה? ככה עוד שנה נוספת? אני צריכה אותו איתי, וזה פשוט בלתי אפשרי, הוא כבר אומר לי "מה אני יכול לעשות.. את רוצה שאני אכנס לכלא ויוציאו אותי מהצבא? אני יעשה את זה", אבל הרי ברור שזה לא פקטור. ויותר מהכל, גם לו קשה מאוד בצבא, מאוד- אבל מרוב הדכאון שלי מזה אנחנו אפילו לא מצליחים להגיע אליו- לכמה לו קשה עם התפקיד.
איך אני מצליחה לשמור על הזוגיות הזו ועל צלם אנוש בתוך כל זה?
תודה רבה לעונים!!!!!