אומללה ומנוצלת בשירות, בזבזתי שנה מהחיים, מה הלאה?

אז ככה:
אתחיל ויאמר שב1.9 התחלתי את שירותי בתחום השירות הלאומי.
אשתדל לקצר כי זה סתם יהיה ארוך, בחרתי במסגרת של בית חולים
מכלל מקומות הציבור בצער רב.
והיום, לקראת סיום של חודשיים וחצי של שנה ראשונה אני מצטערת על כך ..
הרגשתי שבאגודה שלי לא מאפשרים לי להיפתח למקומות חדשים,
כשעוד רציתי לעזוב הרכזת תמיד אמרה לי "יהיה בסדר, לא נשאר הרבה זמן .."
סתם מתוך אינטרס, למי יש כוח לחפש לבת שירות מקום חדש? שעובדה, היא בקרוב מסיימת גם את תפקידה כי פשוט הפנימה את צרכי התפקיד, לא בשבילה.
לא שיש לי בעיה, אסביר לכם .. אני התחלתי בתחילת השנה להתנדב במחלקה
של המיון תקופה בערך של 9 חודשיים, בסוף הסתבך שם משהו עם הצוות ונאלצתי לעזוב. עד היום לא מזמן אני יושבת מידי בוקר ומחכה לרכזת של הבית חולים לברר באיזה מחלקה אני היום. אני אומרת לכם, נורא פשוט נורא להתחיל ככה את הבוקר ...
לשבת לחכות לה בזמן שכולם מרוויחים הרבה יותר טוב ממני, הולכים לעבודה קבועה ומסודרת ורק אני "אומללה" במקום שבו אני נמצאת .. לעשות שירות לאומי בבתי חולים זה מתיש ... שליחויות, ריצות מטרטרים אותך בלי סוף ומה אכפת להם? לא משלמים לי גרוש. מקבלת סכום סימלי כל חודש מהאגודה ופה זה מסתיים. שבמקביל, אני עובדת 4 פעמיים בשבוע, סתם שיהיו לי יותר הכנסות כדי שלא ארגיש מוגבלת במשיכה. אני כבר בוגרת, לא נעים לי לבקש מההורים .. אבל זה כבר פחות רלוונטי.
בנוסף לכל, אני צריכה לחשוב פעמיים איזו שעה אני קמה בבוקר כי אם אגיע ב 7:00 אצא רק ב 15:00 ואם אגיע ב 8:00 אצא ב 16:00 שככה מתבזבז לי כל היום, כאילו לא מספיק אני סובלת שם. העניין הוא שיש לי לפחות חצי שעה נסיעה באוטובוס רק בגלל הפקקים אז אני צריכה להתחשבן גם על זמן ההגעה. לקום ממש מוקדם ולדעת שאני קמה לעוד יום מבאס. הייתי רוצה מאוד לצאת לפניי אבל מי שיודע מכם ומי שלא, אם אני יוצאת שעה לפניי הזמן ומחתימה כרטיס זה נרשם לי והשעות מצטברות. בני שירות צריכים לעשות 8 שעות ביום לפחות ... ואם לדוגמה אני יוצאת לפניי הזמן זה מצטבר ונהפך להשלמות שזה אומר שבסוף שנה אני מגיעה לשירות בתקן של התנדבות כי החסרתי בשעות. באמת, אני ממש לא נערה מפונקת ואם הייתי יכולה הייתי לוקחת את הרגליים והולכת, אבל לא ! אם אני אחליט לפרוש לא אקבל לא מלגה, לא פיקדון ושום מענק שמגיע לי. שדרך אגב, היית לי בעיה רפואית שלשום וכשנגשתי לרופא הוא אמר שזה בסך הכל שריר תפוס וכולנו יודעים שזה דבר שעובר ... אמרתי לו, תביא לי אישור מחלה ליומיים. לפחות שיהיה לי קצת הקלה, לשבת בבית או לנצל את הזמן בעבודה או סתם לבלות עם החבר .. לעשות את הדברים שיותר משתלמים לי. ועוד מה חשבתי? לעשות שנה שנייה ולא באותו מקום, סתם אולי לפתח קריירה במקום שירות רק במקום יותר הדרגתי. אבל הבנתי שגם זה לא ב100% אז אני כבר אגש לכוח אדם ואלך לחפש בעצמי עבודה מסודרת ורשמית. חבל לבזבז שנה .. אני באמת כבר מותשת, אני כותבת את זה בעצבים וייאוש. אומרים לי חודשיים\חודש ושום דבר לא זז לפחות לי. צר לי לכתוב זאת אבל אני בסה"כ בת 20, נערה צעירה ששנה בזבזתי מזמני. סליחה שאני מפילה פה את כל הכעס שלי, באמת צריכה ייעוץ או תמיכה שיעזור לי להמשיך את מה שנותר ..
אמשח לשמוע חוות דעה או אנשים שעברו מקרה דומה לשלי,
תודה על הסבלנות.