אני עושה הכל בבית; אני לא מרגישה נשית ולא מקבלת אהבה ממנו...

טוב ...
זה בערך שנתיים שאני והבן זוג שלי ביחד
הוא בחור מדהים באמת ואני ממש אוהבת אותו .
אך אני מיואשת .
אני עומדת להתפוצץ ואני כבר לא יכולה יותר.
אנחנו גרים ביחד עברנו הכל מהכל
אבל לרגע שכחתי את עצמי...
אני עושה הכל בבית מבשלת ,מנקה, מכבסת, דואגת לו
זה שנתיים אני מרגישה דמות אמאית בשבילו. זה שנתיים שאני ממש בניתי את עצמי כאמא שתומכת בו ועושה הכל שיהיה מסופק.
אני בחורה עובדת. היו לי פה ושם בעיות כלכליות והוא פתר לי אותן. הוא עוזר לי בהכל ובאמת שאני אוהבת אותו. הוא מדהים.
אבל אין קשה לי כלכך... הרגעים האלה שהוא פשוט מזלזל הכל אצלו כמובן מאליו , וזה לא שלא הרגלתי אותו הוא מסדר פה ושם רק אחרי שאני כבר באמת לא יכולה להחזיק את עצמי על הרגליים .
אני בחורה שנראית טוב . מאוד מטופחת ודואגת תמיד להראות במיטבי. והוא למשל? לא אכפת לו לא להסתפר לזרוק על עצמו איזה משהו פשוט ובלוי ..אך דיי התיאשתי כל הזמן לדאוג לו התחלתי להרגיש כמו אישה מבוגרת אפילו הדעות שלי נורא השתנו לגבי הכל , כל הזמן אימא שלו שואלת אותי "נו כיבסת לו ? איך ניקית לו? בישלת לו ?" דיי.. כבר אין לי כוח יותר. לא מספיק שאני באה אליהם הביתה ישר אני מוצאת את עצמי עוזרת לה מפנה מנקה, בזמן שהגיסות של חבר שלי יושבות בסלון ונהנות לנוח. והיא מנצלת אותי כי אני לא יכולה להגיד לא. והיא אישה מבוגרת.
ומה עם זה שאנחנו לא יוצאים יותר? פתאום נכנס לו ג'וק שלא יוצאים בשבת. אז מתי.. אני כל השבוע קופצת מעבודה לכביסה לסידורים ועניינים שלי. והוא חוזר אחרי שעות גמור מת מהעבודה. הפסקתי לעשן בשבילו. ולפעמים כל כך באלי... באלי פשוט לשבת למזוג לי כוס יין ולעשן סיגריה ופשוט שהכל יישרף
הוא לא לוקח אותי לשום מקום. ואם יש לו זמן פנוי הוא הולך לגלוש.
לא מרגישה נשית לא מרגישה אהודה.
כשאני מדברת איתו על זה זולגות לי דמעות מתסכול והוא חושב שאני מנסה להוציא הצגה, ואז הוא מתרכך ומבטיח לשנות הכל . ולאחר מכן שום דבר לא זז. הכל נשאר אותו דבר.
כן לא אשקר רבתי איתו כמה פעמים אני פשוט לא יודעת איך לפנות.
היום זה ממש הרס אותי.
הוא היה אמור לקחת אותי לצפון לקטוף דובדבנים וחשבתי שזה יהיה ממש נחמד ובילוי מזה כייפי .
ואז הוא מחליט ללכת לעבודה כי המנהל שלו פסיכי והוא פחד לעצבן אותו שלא יתנקם בו כשהוא יצטרך אותו.
והנה ...מצאתי את עצמי מתחילה בבישולים לשבת , כרגיל לבד. עד שהוא יחזור.
אני יודעת שזה פשוט פתאטי וזה נשמע ממש מסכן ודורש רחמים, אבל לא..
אני באמת צריכה עצה.

מה לעשות..
גם יום שבת הוא לא רוצה לצאת. ושלא נדבר אפילו סתם לנסוע בקטנה לים(רצוי לציין הוא לא דתי, ולא שומר שבת כי להורים שלו בבוקר ללכת לאכול הוא כן מוציא את הרכב..אבל לנסוע רחוק נראה שזה לא מתאים לו )
ובנוסף שזה נשמע שהוא קמצן הוא לא. יש לו כסף והוא אפילו הוציא עוד אשראי והביא לי.
והוא לא מחסיר ממני כלום

הדבר היחיד שאני צריכה זה ...אהבה. להנות משיחה...לצאת קצת להתאוורר
דיי כמה אפשר לדאוג לבית .. אני לא יודעת איך לדבר איתו...איך לפלפל את הקשר
אולי אני לא בסדר?

בבקשה....חייבת עצות.