התאהבתי, נוצלתי, הושלתי, ברחתי, האם לסלוח?

אז שלום לכל האנשים הנהדרים באתר, הסיפור שלי הוא כזה
הייתה לי ידידה של שש שנים, כאשר הכרנו היא הייתה בת 18 ואני 23 בהתחלה היו בנינו יחסי מין (לא כל כך מוצלחים יש לציין) מה שהרג את התשוקה די מהר, אבל כן מצאנו שפה משותפת והתקרבנו ונוצרה בניינו מערכת יחסים מסויימת שהיא די אפלטונית ודי קרובה בעיקר מבחינה אינטלקטואלית.
כאן זה המקום לספר קצת עליה, היא בנאדם מאוד מתוסבך, עיקרי העניינים שבגלל עברה הטעון היא מתנהגת כלפי בני הזוג שלה בצורה מאוד פוגענית, היא לא הייתה בקשר שהיא לא בגדה בו ובנוסף כל העניין של הסקס והרגש לא מחובר אצלה ברמה הניורולוגית (בהקצנה כן) היא אדם אגוצנטרי ופוגעני שלפעמים ״מרעיל״ את הסביבה ופוגע באנשים שהוא אוהב עכשיו בכל זאת תשאלו איך היינו ידידים אז ככה היא אינטילגנטית בטירוף, שיש לה מצב רוח כיף לשהות בחברתה, יש לה יכולות אנליטיות גבוהות, היא יודעת להקשיב לפעמים ולתת עצה אבל עם זאת באופן כללי היא אדם קר, עכשיו כאן חשוב לציין שבגלל ההיכרות שלי עם העבר שלה והטראומות שהיא חוותה, חלק מהדברים אפשר להסביר והכי חשוב מה שלא ציינתי הייתה בנינו תקשורת נפלאה פתוחה וכנה מה שהתחיל בעצם את הסיפור כי למרות כל מה שידעתי עליה ולמרות כל המגרעות שלה התפתח אצלי רגש כלפיה ונתתי לעצמי לשקוע לתוכו.
האמנתי שבגלל שהרגש ״האהבה״ נובע ממקום שנראה בעיני טהור ולא ממקום של תשוקה או סקס אז האמנתי שיש לנו סיכוי וכל כך רציתי לראות את בה את המקום הטהור והמתמסר שלצערי התברר כלא קיים.
אני אגיע לעיקר הדברים אמרתי לה מה אני מרגיש, קיבלתי תשובות מעורפלות, נתתי זמן (שלושה שבועות) העלתי שוב את העניין אמרתי שמייסר אותי מצב הביניים או שתשחרר אותי (תגיד שהיא לא מעוניינת) או שנראה לאן זורם לנו, שוב מסך ערפל לא לפה לא לשם, תשבות כמו יש לי רגשות כלפיך אבל לוקח זמן ובפעם אחרת ממש מילים כמו אני אוהבת אותך וכו׳ אז רציתי לקחת צעד קדימה והיא דחפה אחורה,
בסוף שהתחלתי כבר לרדת מהעניינים בגלל אי הענות היא באה אלי ממקום של בוא ננסה להיות ביחד מכאן הסיוט שלי התחיל,
היא הפגינה כלפי התנהגות גועלית על סף ההתעללות ממש התנהגות מסרסת, דוגמא: במצב שרק שנינו נמצאים היא מורידה את השמלה ורוקדת בתחתונים אבל לא מרשה לי לגעת בה דברים מפגרים בסגנון הזה שמעוררים בי חלחלה להיזכר בהם, עכשיו הבחורה רחוק מלהיות בתולה ואפילו ממש ההיפך, אבל זה היה נראה שהיא נכנסה לדפוס ההשפלה והמקום שהיא הייתה בו עם סתם בני זוג רנדומלים, עכשיו למזלי מה שפיצץ לי את בלון העשן שהייתי שקוע בו זה שהיא שכחה את הפרופיל פייסבוק שלה פתוח על האייפד שלי,
מה שגילית זה מה שנקרא הפתעות צפויות, קודם כל היא התכתבה עם חברה שלה על בנים ומי נראה טוב מהחברים וכאלה ואז חברה שלה זרקה הערה שבסוף היא עוד תישאר איתי, התגובה הייתה ״איכס ימגעילה הרסת לי את הטאבון״ ו ״נראה לה דוחה חחחחחחח״, עכשיו כאן המקום לומר שאני נראה טוב לא סובל מבעיות של ביטחון עצמי ולא חסרות לי הזדמנויות להיות עם בנות, מה עוד זה הודעה לבחור סטייל ״היה לי מדהים איתך אתה כזה וכזה וכזה...״
זה ביום שהייתי בנסיעת עסקים מחוץ לעיר ולא היה לי זמן אליה, יש לציין שהענקתי הכל מהכל אם זה תשומת לב היא הייתה מתקשרת אלי עשר פעמים ביום ואני תמיד דאגתי לשאול לשלומה, נפגשנו כמעט כל יום לא חסכתי עליה במאום ובסופו של דבר הטבע שלה ניצח.
שורה תחתונה אין לי כבר רגשות של אהבה כלפיה מה שנשאר זה קצת רחמים (כי היא בנאדם עלוב בעיני). חתכתי כמובן את כל סיפור הפרסה הזה ברגע שהתפוצצה לי הבועה.
עכשיו אמא שלה התקשרה אלי (אני מכיר אותה כי עבדתי עם אמא שלה תקופה ארוכה משם בעצם הכרתי את הבת)
העניין הוא כזה אמא שלה אומרת שכבר כמה ימים מאז שחתכתי אותה מהחיים שלי היא יושבת בחדר בוכה ולא יוצאת בשיחה שניהלנו היא שאלה אותי מה קרה וסיפרתי לה בגדול, אמא שלה לא מצדיקה את ההתנהגות של הבת שלה היא פשוט אומרת שהיא בנאדם מתוסבך שיש לו נטייה להרס עצמי וזה לא נעשה כלפי מרוע אלא ממקום של תסביך היא הייתה מעוניינת שאני אנסה לדבר עם הבת שלה וכאילו לסגור את הסיפור יפה, מה אתם אומרים מה הייתם עושים במקומי?