אחרי כל כך מעט זמן של אהבה מושלמת הכל נהרס, מה קרה לנו?

שלום חברים..
אני מאמין שזה יהיה ארוך אשמח אם תקדישו זמן.. אובד עצות
הסיפור שלי הוא כזה, אני עובד במקום מסויים תקופה של בערך חצי שנה. עובר כל הזמן בין עבודות מזדמנות כדי לא להגיע אפילו בטעות למצב שאני מבקש מההורים, עברתי את הגיל. מאז ומתמיד כל מקום עבודה שהייתי יצא לי להכיר מישהי חדשה, חלקן הצליח חלקן סטוץ וחלקן בכלל לא רציתי להמשיך אחרי יציאה אחת.
כשהגעתי לעבודה הזאת, הבטחתי לעצמי שאני לא מעוניין להכיר אף אחת, הרי הלבד שלי זה המקום שהכי בטוח לי בו, המקום שאני יודע בוודאות שלא אשבר.
אנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיה, והכרתי פה מישהי. בהתחלה אמרתי לעצמי בסדר, נדבר, לא רוצה מעבר, מה יכול להיות ובאמת שדיברנו בתור ידידים לעבודה, אבל המסתוריות שלה עשתה לי משהו שלא חוויתי מעולם. התעלמתי, לא רוצה כלום. הגיע סוף שבוע, וקיבלתי הודעה לפלאפון ממספר לא מוכר "תודה שאתה מתגעגע אליי!" ברור, רק מיזאת? נפל האסימון, הלכתי עם הלב לתת הזדמנות ולראות אולי יצא משהו, במקרה הכי גרוע אני חותך את הכל וחוזר לחיים שלי שאני נהנה בהם כלכך. נפגשנו, מחוץ לעבודה, דייט ראשון, הכי מצחיק ומעניין שהיה לי. הכל הלך קליל וזורם. האווירה הייתה טובה וזה פשוט לא היה עוד דייט לפי הספר. סיימנו את הדייט מלאים בבוץ אחרי טיול שעשינו בשטח. ומשהו אצלה, משך אותי. המשכנו לדבר, הגעתי אלייה הביתה, פגשתי את המשפחה שלה שעם הזמן הפכו להיות המשפחה השנייה שלי. התנשקנו, אני מוכן להשבע שהייתי מתגעגע לשפתיים שלה גם תוך כדי הנשיקה.. נכנסנו לקשר, פגשה את המשפחה שלי והייתי בטוח שאני סיימתי קריירה עם עולם הדייטים, מצאתי את האישה של חיי, יש בה כלכך הרבה דברים שאהבתי, היינו באותו ראש, נשארנו לישון ביחד ושיחות שנכנסו אל תוך הלילה בלי הפסקה. את החיבור שהיה בנינו אפשר לראות רק בסרטים, היינו 24/7 ביחד, לא נמאס לרגע, מהעבודה לבית מקלחת ואלייה. לאט לאט הקשרים מסביב גם עם המשפחה שלה התחזקו, והגיע למצב שהיו מתקשרים אליי בלי ידיעה שלה להזמין אותי לארוחות שישי וכד'. והרגשתי על גג העולם. שום דבר לא יכול להרוס את זה. מרוב שהיה לנו טוב, בדקנו אסטרולוגיה לפי מזלות. המזלות היחידים שיצא 100 אחוז התאמה בהכל. והנה אני והיא צועדים בגדול לעבר הגשמת החלומות וכבישת העולם. עברו 4 וחצי חודשים, המשמרות שלנו השתנו והתחלנו להפגש פחות. גם באותו זמן הייתי גונב 5 דקות בודדות כדי לראות אותה, גם אם לא היה זמן וגם אם הייתי צריך לבטל דברים. משהו התקלקל, חוסר הסבלבנות והרגשת ה"מובן מאליו" יצאה החוצה והחליפה את האהבה והכיף. הריבים התחילו, לפעמים הגזמנו. אבל היי, היא יודעת שאף אחד לא יכול עליינו. ואולי רק דמיינתי?
מה קרה לנו? אחרי כלכך מעט זמן הכל נהרס, זה לא הקשר שהיה לנו. חלמנו את אותם החלומות והבטחנו להגשים ביחד. בזכותך הרגשתי יותר גבר, הייתה לי סיבה. נלחמנו לתקן, וחוסר הסבלנות ניצחה, נפרדנו. משהו בי אמר לי שנחזור, לא כאב.. הרגשה מוזרה שאין סיכוי שזה קרה. הבטחתי שאני לא חוזר אלייך, כי אולי הלבד שלי יותר טוב? אולי עדיף ככה מאשר לחזור? כי מי יודע אם נפרד שוב? אולי אז זה יכאב? לא רוצה.. וויתרתי עליינו, את לא, הגעתי אלייך כי כבר לא יכול לשמוע את הדמעות שלך. ובסוף נכנעתי להן. האמנתי בפנים שמעכשיו הכל יהיה טוב יותר ובאמת, שהרגשתי כאילו חזרנו להתחלה. איך 3 ימים של הפסקה עשו לנו טוב כלכך.. כמה ימים עברו וטסת לחול, שמחתי שהגשמת חלום שרצית, רצית שאני אבוא איתך אבל זה לא התאפשר באותו זמן. אבל ידעתי שאנחנו נהייה יחד בארץ אחרת. 6 ימים אחרי זה.. שהיא חזרה לארץ וכל הזמן אנחנו בסמסים של געגוע.. חיכיתי לך בבית שתחזרי מהשדה תעופה. אז באותו יום העבודה קטעה את זה ולא נפגשנו.. לעזאזל עם העיכב שלך בטיסה. אין לי דאגה, אמרה לי שהתגעגעת אליי ובקרוב נפגש.. באותו יום. אבל בבוקר אמרת שאת אוהבת אותי בלי סוף. ושאני הגבר שלך. אז מה קרה בצהריים? נפרדנו, שוב.. הפעם זה כואב, כאב שבחיים לא היה. נתתי הזדמנות בפעם ההיא? לא היה לנו זמן לעבוד על זה כי היא הייתה בחול 6 ימים מתוך שבוע וחצי אחרי שחזרנו. מה התקלקל שוב בזמן שהייתה שם? לא מוכנה לשמוע, לא רוצה לחזור לעולם. אני כבר לא האדם שהיא אהבה מסתבר.. ושום דבר לא השתנה. סמסים של כאב מהמשפחה שלה שהכאיבו יותר, הבית אצלי נכנס לבאסה כי איבדו נכס יקר.. ומאז ומתמיד אני לא אדם שמוותר על דברים שהוא אוהב.. והפעם אני לא מוותר רק עלייה, אלא גם על המשפחה שלה ועל עצמי. כי אני צריך לשכנע את עצמי שנגמר..

ואת, אם בטעות את קוראת את זה. כי יש לך לב טוב, את אוהבת לעזור לאנשים.. תדעי שאני אותו אחד שאוהב אותך ושרוצה לחזור להתחלה. כי שם היה המקום הבטוח שלי כנראה, ולא הלבד הזה...

תודה אנשים... רציתי להוציא.. אנחנו לא נחזור כנראה, אני רוצה להמשיך בלי להתקע על הכאב הזה.. היו לי פרידות בחיים אבל אף אחת לא קשה כמו זאת..