היינו יזיזים ונכנסנו לזוגיות למרות הפחד שלו, אך פגעתי בו ונפרדנו, מה עכשיו?

היי אנשים ,
קוראים לי גל אני כותבת באתר מסיבה פשוטה שאני בטוחה שעדיף וכדאי לי לשתף מאשר להתמודד לבד עם הקושי.
אני אשמח לקבל תשובות גם את אלה שימצאו חן בעייני וגם את אלה שפחות.
אשמח לקבל ביקורת אני רק מבקשת אם אפשר לתת את הביקורת בצורה מכובדת
אחרי הכל אני בן אדם שיושב אחרי המקלדת ולהיפתח ולספר משהו שאני בהחלט מתביישת בעצמי זה לא פשוט במיוחד.
אז לעניינו..
אני עובדת במקום עבודה היה שם בחור אחד שהייתי אומרת לו שלום מידי פעם ומתעניינת פה המקום לציין שאני טיפוס חביב שאוהב להתעניין בשלום הזולת.
מפה לשם ביקשתי מהבחור לצלם משהו מהפלאפון שלי והוא תפס יוזמה אומץ והכניס את מספר הפלאפון שלו .
התחלנו לדבר והחלטנו שנהיה יזיזים.
אני יציין כמה עובדות חשובות.
אני והאקס שלי נפרדנו לפני 9 חודשים משהו כזה ,הפרידה הייתה קשה איבדתי בו את כל האמון שלי הוא רצה לחזור ולא הייתי מוכנה הייתי במערכת זוגית מאוד אלימה ולא בריאה ספגתי אלימות מילולית שהותירה אותי עם בטחון עצמי מרוסק ועם כאב אחד גדול.הייתי בטוחה שהתגברתי על המשבר ושאוכל לנהל מערכת זוגית תקינה אחרי הכל זה לא שבוע אחרי פרידה 9 חודשים זה פרק זמן מכובד לשקם את ליבי השבור.
ואולי טעיתי...
הכרתי את היזיז הכרות שטחית מאוד ומהר מאוד אחרי חודש וחצי חודשיים של דיבורים בקטנה הכנסתי אותו למערכת זוגית.
יש לי תיאבון מיני מוגבר ובריא
היה לי חבר אחד עד היום רציני זה האקס שהיה לי איתו מערכת יחסים לא בריאה

אז נהיינו יזיזים...ולי אישית קשה מאוד לקיים מערכת יחסים שהיא מנותקת רגשית אין לי דבר וחצי או התנגדות לאנשים שחושבים שיזיזות זה אחלה דבר אבל לי קשה עם זה
זה מוריד לי את הערך העצמי שלי, אני מרגישה חסרת ערך ...עכשיו הוא לא חיפש רק את הגוף שלי הוא רצה באמת להכיר אותי כבן אדם ולא רק להשתמש בי ...באמת כיבד ההתנהגות שלו והמסתורין שבו משכו אותי וזה שהוא התנהג אלי כחבר לכל דבר והתייחס אלי כמו למלכה אבל לא רצה להכנס איתי לזוגיות איתגר אותי יותר .
גיליתי שיש לו בעיות אמוןן קשות החברה האחרונה שלו הייתה לפני כמה שנים טובות הוא מתקרב לגיל 30 ומאז לא הייתה לו חברה לא ידעתי שאני מתעסקת עם אש...
הוא אמר לי :" לא כדאי לך יש לי התקפי זעם את לא תעמדי בזה וכו.."
אבל חשבתי שאני "חכמה " ויודעת מה זה אהבה וכל מה שהוא אמר לי וניסה להרחיק אותי אמרתי הראתי לו שזה לא מזיז לי ושאנחנו נצליח להתגבר על הכל..והוא בטח בי בלב שלםםםםם בגלל האומץ שלי להתמודד עם מי שהוא עם כל הפחד שהיה בו מזוגיות הוא נכנס איתי לקשר מחייב אמרתי לו" מה אכפת לך תנסה אם יצליח יצליח אם לא לא נורא "נהייינו חברים
אני בחיים לא אבגוד בך אם יווצר מצב שנפרד זה יהיה על רקע של כל דבר אחר אבל בחיים לא על רקע של בגידה .
החברות הזאת נמשכה בדיוק שבוע וחצי.
ונגמרה מהצד שלי בבום מוחלט.
אני בחורה מסורתית באה מבית שיש בו שורשים של דת חזקים יודעת שעוד כמה שנים אחזור להיות דתייה כרגע פשוט קשה לי אני מנסה את העולם בחוץ אני באה מבית להורים חרדים שחזרו בתשובה והוא חילוני גמור מאמין שיש אלוהים אבל לא בתורה...
הוא כיפור לא שומר לא שזה הופך אותו לבן אדם רע הוא בחור מדהים.
אבל זה הציק לי מאוד ואני לא אוהבת לחנך אף גבר או לגרום לו לשמור את הדת בגלללי זה חוצפה וזה לא מתאים.
אתם בטח שואלים מה גרם לי לגמור את הקשר.
בפעם האחרונה שהייתי איתו נישקתי אותו חיבקתי אותו ולא הרגשתי כלום!
שום משיכה פיזית בגוף..
נבהלתי.
מההתחלה לא הייתי להוטה עליו מינית מאוד אבל כן הייתה משיכה פתאום הכל עף נעלם.
חזרתי הבית חרדה שנאתי את עצמי מה אני יכולה לעשות להכריח את הגוף שלי להרגיש משיכה אליו???
בחיים לא קרה לי כזה דבר לפני היו לי קשרים קצרים יצאתי לדייטים עם גברים מי שנשכתי אליו המשיכה נשארה עד הסוף הסיבה היחידה שגרמה לי לעזוב זה משהו בהתנהגות שלא התאים לי.
אני לא יכולה לתאר לכם את הפחד והחשש הרי הוא כל כך בטח בי והאמין ואני לא מסוגלת להמשיך את המערכת יחסים כשאין בה שום משיכה וכשחשבתי ברצינות על הקטע של הדת והבנתי שלא אוכל לגדל את הילדים שלי מתוסבכים אבא חילוני גמור אמא דתייה
זה סתם יפצל אותם.הוא אמר לא כפת לי אני לא אתערב בחינוך של הילדים תחנכי אותם איך שבאלך.
אמרתי לו הסברתי לו את העניין אבל נתלתי על התירוץ של הדת התביישתי להגיד לו שהמשיכה הפיזית ירדה המוןןןןן ולא סיפרתי לו שזה גם אחת הסיבות
הוא אמר לי לא נוכל להמשיך להיות בקשר כי אני לא אכריח אותך ללכת בדרך שלי ואין ברירה נפרד נפרדנו ואז הוא לא השלים עם זה..
הבחור נתפס התאהב...
כל כך לא רציתי לפגוע בו והרגשתי אשמה !!!!
הוא ניסה לחזור אלי כשראה שאני עקשנית התעצבן עליי וקילל אותי בחיים לא קיללו אותי ולא דיברו אלי באלימות מילולית כזאת.
זה היה אלימות מדרגה 3
נפגעתי עד עמקי נשמתי מערכת הזוגית הקודמת שהייתה לי הייתה פחות אלימה בדיבור פה המקום לציין שמהרגע שהייתי איתו בקשר עד היום האחרון שהיינו חברים הוא התנהג אלי כמו נסיכה כיבד אותי דאג לי היינו כל הזמן בחדר שלו אבל אמא שלו הכירה אותי אישה מקסימה ! אין לי טענה ורבע על ההתנהלות המדהימה שלו במהלך הקשר הוא יצא גבברר!!!
אבל הרגע שסירבתי כי החלטתי ללכת עם הלב שלי...והוא התפרץ עליי וקילל בילבל אותי לחלוטין הפחיד אותי והרחיק אותו מהלב שלי יותר ויותר..
אחר כך הוא התחיל לדבר יפה ושוב התפרץ עליי וקילל...
יום מדבר יפה יום מקלל.
הוא אמר לי אמרתי לך שאת לא תוכלי לעמוד בהתפרצויות שלי ובאמת הוא היה הגון וציינתי שאמר את זה מההתחלה אבל לא חשבתי שהמצב כל כך חמור הוא דיבר אליי כזונה.כשהאשמה שלי היא שאין לי כבר משיכה אליו.
ונכון אני יודעת שאני לא פיירית בכלל אבל אני לא יכולה להחליט ללב שלי אם לאהוב או לגוף אם להמשך...
אני בעצמי נבהלתי מעצמי.
והרגשתי רע עברה עליי תקופה ארורה... הוא כועס.... ובצדק הוא אומר שבגדתי לו באמון שנתתי לו לחיות באשליה שאוהבת ואז קמתי ועזבתי...
בהתחלה ניסיתי להוציא את עצמי יפה אבל החלטתי להיות הדונה ולקבל את כל הקללות הגינויים והכעס שלו בהבנה מוחלטת. אני מבינה אותו מכרתי לו אשליה ניפצתי אותה נכון שזה לא נעשה מרוע וכוונה וןלא חשבתי שפתאום זה לא יתאים לי ולא אמשך אליו אבל זה קרה ומכיוון שזה קרה אני צריכה ליטול אחריות...ולספוג את העלבוונות בשקט.
הקשר נגמר הוא נהיה ממש חולה לא הרגיש טוב ירד במשקל המון הבן אדם נכנס לדכאון בגללי. ואני אשמה .
אמרתי לו שאני לא מסוגלת שנחזור להיות בקשר במיוחד אחרי איך שהוא קילל אותי הוא אמר אני יכול לרפא את זה ..
אבל זה בדיוק הנקודה אני מסויטת מהקשר הקודם וכל גילוי קטן של אלימות מילולית מבריח אותי לנצח לא משנה כמה טוב יהיה בן אדם שמולי ...
הוא כעס והקשר נותק.
אחרי הרבה כאבי ראש ואחרי ששנינו נפגענו ביחד.
אני אמורה לחזור לעבודה והוא עובד איתי באותו מקום עבודה אבל אחראי על משהו אחר בעבודה כך שרוב הזמן הוא לא איתי בפועל ממש אבל אני בטווח ראיה שלו.
הוא אמר שאם אני חוזרת הוא עוזב מה לעשות להשאר בעבודה או לעזוב.
זה בעיה זה עבודה רק בשעות הערב והיא טובה לי כי בבקרים לומדת ואני לא מוצאת משהו חלופי.וחוץ מזה שמאוד אוהבת את מקום העבודה
אני עובדת שם חצי שנה והוא כבר כמה שנים טובות..הוא עוסק בעוד עבודות חוץ מזה
אני אובדת עיצות
אני הבנתי את כל הכאב וכעס שלו ביקשתי סליחה עשרות פעמים אמרתי לו שאני נוטלת את כל האחריות והאשמה על כל מה שקרה מצד שני אני לא יכולה לריב עם הלב שלי והגוף שלי ולהיות חברה שלו ולהתחתן איתו רק כדי שלא ישבר לו הלב
על מה שקרה...אבל הוא כועס ולא מוכן לסלוח לי.
הוא אמר לי אנחנו כל השמן היינו בבית שלי אף פעם לא יצאנו במהלך השבוע וחצי הזה החוצה
את לא מכירה אותי מספיק לעומק...עכשיו אני יודעת שהוא מדהים גם בלי לצאת איתו לשום מקום פשוט לא יכולה להלחם עם הגוף והלב שלא מרגיש אהבה ומאוהב.
אמר אם את חוזרת אני עוזב את העבודה מה לעשות? לעזוב או להשאר ??