בן הזוג הכה אותי במשך חצי שנה אבל הוא משתנה! להסכים להתחתן איתו?

אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.
ישלי חבר במשך חמש שנים והוא בן 24, איש צבא כביכול, קצין בקרבי.
באמת שאני לא יודעת מאיפה כל כך להתחיל, בתחילת הקשר הוא היה מתחשב, אכפתי, תומך... הוא הראשון שלי בהכל, אני לא הראשונה שלו.
מלפני שלוש שנים (בערך, לא כל כך זוכרת), הוא הציע לי שננסה סקס אלים, ובהתחלה זה היה כיף ומהנה עדין יחסית, שנה אחרי זה (פחות או יותר), זה עלה לשיאים עצומים, למצב של בכי באמצע האקט, אבל עשיתי הכל בשביל לא לאכזב אותו, ואני חייבת להודות שאני אשכרה נהנתי מזה!, כן אני מטומטמת...
תמיד היה את הגבול שבין האקטים לחיים האמיתיים, ותמיד הוא היה נותן לי כבוד ויחס טוב.
קצת אחרי צוק איתן, הוא חצה את הגבול של זה, ובריבים הוא התחיל להיות תוקפני ואלים, וםתאום זה הגיע לרמות של להרביץ לי ואלימות של ממש בריבים.
זה היה קורה אחת לשלוש שבועות שבועיים, ואני התחלתי לפחד... כי הוא לא היה ככה בהתחלה, וזה הלך ונהיה יותר גרוע.
לפני חודשיים שלוש הוא הציע לי נישואין.
אני תמיד קראתי כתבות עלזה והיו כותבים שהאישה הייתה עיוורת ולכן היא האמינה לו, אני מפחדת שאני כזאת.
כביכול בכיתי מהתרגשות שהוא הציע שכן אני מסכימה להתחתן, אבל עשיתי את זה בשביל לא לבאס בין האנשים הרבים שהיו שם, שחזרנו אמרתי לו שהוא יצא מפרופורציות וכו' בזמן האחרון, להפתעתי הוא הסכים איתי ואמר לי שהוא מצטער שהוא היה אדם אחר, שהוא השתנה לשנה בגלל כל הבאלגן של המלחמה (/מבצע, מה שתרצו) שהייתה ושהוא חוזר לעצמו עכשיו, שעבר עליו שנה קשה ושהוא מצטער ושהוא יודע שיש לו בעיה והוא מודע לזה, ושהוא לא יחזור לזה יותר, חיזק, אהב וחיבק אותי... וממש הופתעתי כי אני חשבתי שהוא יעוף עליי בעצבים.
לפני השיחה הזאת ועוד לפני ההעצת נישואין הוא באמת השתנה, ובאמת השתנה אני לא מדברת מעיוורון או משו, הסקס נהיה יותר עדין, הוא נהיה אוהב ותומך וזה כמר נמשך יותר מחודשיים, ושוב אציין שזה קרה מלפני ההצעת נישואין והשיחה שעשינו.
בנתיים התשובה שעניתי לו היא כן, והוא לא ניראה לי חושב שאני מתלבטת.
אני רוצה לעשות את החתונה בתאריך של הנישואין של ההורים שלי (לא אני לא קיטשית, יש משהו מאחורי זה), כך שזה יצא עוד שנה וחודש, שיש לי המון המון זמן להתחרט, כך שאני לא חושבת שמה שהוא עושה זה הצגה.
אני מאוד רוצה לדעת את הדעה שלכם, שאני לא מדברת מאהבה או משהו, שיהיה עצות מהצד, כדי שאני לא אעשה טעות שאצטער עליה כל חיי, כי את האמת, שכן הגעתי לרמות של פחד מימנו, אבל באמת שהוא השתנה...
אז מה אתם חושבים?, לוותר על זה עם כל הכאב?, או לתת את הצ'אנס שאני כל כך רוצה להביא לו, כי הוא נהיה יותר ויותר טוב, ולראות אם הוא באמת משתנה?.
תודה רבה.