קשה לי עם מערכת היחסים שלי ושל אמא שלי. אני נרתעת ממנה

היי
יש לי בעיה עם מערכת היחסים עם אמא שלי ורציתי לשמוע מה דעתכם ושתייעצו לי.
(אין לי אבא, אמא שלי עשתה אותי מבנק הזרע)
מאז ומתמיד חיפשתי את תשומת הלב שלה. כשהייתי קטנה עשיתי כל מה שיכולתי בשביל תשומת לב ואף פעם לא קיבלתי אותה. יש לי אחות קטנה ותמיד כל תשומת הלב הופנתה אליה אז אם הצקתי לה תמיד אני הייתי אשמה והיו צועקים עלי
הייתי מנסה לבכות בשביל תשומת לב וזה לא היה עוזר
ובכל ריב שלי עם אחותי אמא שלי הייתה הולכת לצד שלה ונכנסת לריב המטופש וכמובן שהן ניצחו אותי כי הייתי ילדה קטנה ונעלבתי כל הזמן מאמא שלי
ואם הייתי עושה דברים רעים אמא שלי הייתי צועקת עלי שהיא תקרא למשטרה או שהיא תשלח אותי לפנימיה ואז היה לי מלא סיוטים על זה
החיים החברתיים שלי היו לי קשים והיו לי בריונים והיו שמות גנאי קבועים שהיו קוראים לי בהם ולא סיפרתי אותם לאף אחד
ולאחר בערך שנתיים מאז שזה התחיל, כשהייתי בכיתה ו' ועדיין היו קוראים לי ככה סיפרתי לאמא שלי ואז גם היא התחילה לקרוא לי ככה (למשך שבועיים ואז הפסיקה)
כל הזמן היו לנו התנצחויות כאלו שעכשיו כשאני חושבת על זה זה עושה לי ממש רע
כשהתחלתי את גיל ההתבגרות היא הייתה צוחקת עלי שאני מחוצקנת ומעירה לי בפני אחותי שגדלה לי בטן וכל הזמן בחנה אותי והעירה הערות

במהלך החטיבה זה נרגע
מערכת היחסים שלנו הפכה לניטרלית
תמיד שמעתי שאנשים אומרים להורים שלהם שהם אוהבים אותם וצבט לי בלב כי לא היה לי את זה

ואז גדלתי עוד קצת
עליתי לתיכון
וגיליתי דברים מוזרים אצלי
נגיד המחשבה שפסיכולוג ידבר איתי על הילדות שלי מפחידה אותי מאוד
ויש לי רתיעה מאוד גדולה מלגעת באמא שלי
נגיד כשהיא מביאה לי את המפתח של הבית אני מנסה לא לגעת בעור שלה ואם אני כן נוגעת בו יש לי הרגשה רעה
זה לגמרי פסיכולוגי הכל בסדר עם העור שלה..
וזה היה לי מאוד מוזר לגלות את זה על עצמי

בעקבות כך שהרתיעה הזאת ממשיכה להתחזק למרות שאמא שלי כבר לא מתייחסת אלי לא יפה, התחלתי לעשות תהליך של חיפוש עצמי
והגעתי למסקנה שזה נובע מהילדות
אז כתבתי כאן את המסקנות של המחשבות שלי בדיעבד על כל הנושא

מה לעשות? רע לי שאני נרתעת ממנה כל כך
גם אם היא רוצה לחבק אותי לפעמים אני לא מסכימה ואני סתם אדישה אליה וזה לא בא ממקום של לעשות לה רע אלא מרתיעה שאני בכלל לא שולטת עליה

היא לאחרונה יותר נחמדה ויותר מנסה לגשר ומשהו במוח שלי לא נותן לי
ואז אני מרגישה אשמה שאני גורמת לה להרגיש רע
בסך הכל היא מתכוונת לטוב והיא המפרנסת היחידה בבית והיא דאגה לי תמיד ואהבה אותי תמיד אבל איפשהו התפגשש לה
ונוצר לי מחסום רגשי שאני לא מצליחה להסיר

אז רציתי לדעת מה אתם חושבים.
למה אני כל כך חסומה ונרתעת ממנה? ואיך לשנות את זה?