אוהבת ללמוד, אבל שונאת את בית הספר

שלום לכולם, אני מתנצלת מראש על החפירה שהולכת לקרות בדקות הקרובות , אך אני מרגישה שאם אני לא אפרוק כאן אני פשוט אשתגע , אני מתנצלת מראש אם אני אשמע מתנשאת או שחצנית אך אני מרשה לעצמי בפורום אנונימי לפחות להגיד באמת מה אני מרגישה , נתחיל מזה שאני ילדה שמ א ד אוהבת ללמוד..למדתי לבד את כל ההיסטוריה של ימי הביניים והמאה העשרים כי אלו התקופות שהכי מעניינות אותי,ולמדתי לבד פיזיקה תאורטית , וכל מה שאני אוהבת ואני באמת אוהבת ומתעניינת בהכל למדתי לבד , אני מגיל קטן לא אהבתי בית ספר, נתחיל בעניין החברתי . אני מאד מופנמת וביישנית ובואו נגיד שילדים ביסודי לא היו מחבבים אותי היתי מוזרה..אבל הילדים זה כבר עניין אחר, אני מגיל קטן פוחדת ממורים,לא יודעת למה. לא שזכור לי שפעם אחת היתה לי בעית משמעת, כל הזמן אני יושבת יושב שקטה כמו דג ועדין עם המורה קצת מרים עלי את הקול אני מתחילה לבכות.. אני מרגישה שהמסגרת הזאת של הבית ספר לא תורמת לי לשום דבר טוב, אם זו מבחינת השכלה..מבחינה חברתית וכל בחינה.. כל יום שאני הולכת באלי לקבור את עצמי, הידע שלי אף פעם לא בא לידי ביטוי בציונים מתוך לחץ, המורות מחרידות אותי, גם אם קצת מרימות עלי את הקול והשנה בכיתה י נפלה עלי מחנכת נוראית שהפילה אותי ואת כל המוטיבציה שלי לגמרי לרצפה וגרמה לי להרגיש ילדה מפגרת וטיפשה, אני מרגישה שאני לא ממשת את הפוטנציאל שלי, אני מרגישה שאם או בלי בית ספר היה לי את אותו הידע , כי אותי באמת מעניין הכל, אך המסגרת הזאת פשוט מורידה אותי לרצפה. אם זה המורים או הילדים, קשה לי מאד לא לתת לזה להשפיע עלי. כמה שאני לא משתתפת בשיעורים אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי באמת בלי סיבה, אני באמת חושבת מה אני כבר עושה לא נכון שאני לא מוערכת על ידי המורים בבית נספר הזה.. כלום.אני פשוט שקטה , משתפת כשצריך, מכינה שב..אבל אני באמת לא יודעת. סתם דוגמה, רציתי מאד לעבור מביולוגיה לפיזיקה, היתי יכולה אם רק לא המחנכת שלי, היא עשתה הכל כדי שאשר בביולוגיה ויש להגיד שמבחינה נתונית יכלתי להתקבל,אני ב4 יחד מתמטיקה..אך בגללה פשוט נפלתי לפח.היא פשוט אמרה לי שאני ל א יכולה ללמוד פיזיקה, וכך גם היועצת וכל אחד,אני מרגישה בבצפא הזה אבודה.אני יודעת שציונים ובית ספר לא באמת מוכיחים את הידע שלי ואפשר להגיד שגם הבגרויות לא קובעות מדי,אני רוצה להיות מהנדסת אווירונאוטיקה ובכל מקרה אני מתכוונת לעשות את המכינה של הטכניון..ואני מרגישה שכל האנרגיות שלי , כל הדמעות שלי הולכות לבצר הזה לשווא..כל הזמן לפני מבחן אני בוכה ונכנסת לעצבים של מה יקרה אם אני אכשל, אני יודעת שהבעייה היא בגישה שלי אבל אני פשוט לא יכולה עם הלחץ הזה.בשכבה שלי כל ילד שני ב5 יחידות בהכל אבל חוץ מלקבל 95 במבחן לא אכפת להם כלום, ואם לדבר איתם פנים מול פנים אתה תחשוב שהאייקיו שלו 0.ומהבצפר אכפת רק ציונים גבוהים ויותר לא שום דבר , ובאמת אני מרגישה שזה לא מגיע לי ויש לי כלכך הרבה לתרום מעצמי.לא יכולה עם המסגרת הזאת. אני לא מקבלת שום תמיכה מאף אחד הסתפק מה שמאד מקש עלי לנסות להתקדם, אם רק ביתי יכולה ללמוד בבית ולפרוש , אבל לא אעשה זאת, תורה רבה למי שקראה זה אומר המון בשבילי, היתי פשוט חייבת לפרוק